הפרוייקט, מרכז רפואי ברח' יפת ביפו, מוסיף חוליה בשרשרת של מבני ציבור היסטוריים ברחוב.

האתר הנבחר הנו מגרש משולש בצומת הרחובות יפת, מרגוזה והימית.
נקודות ההתייחסות העיקריות שלנו היו הקונטקסט המקומי - האדריכלי-היסטורי והחברתי של האתר. המתחם מציע (בשישה מבנים המקושרים ביניהם) שירותים רפואיים וקהילתיים לאוכלוסייה המקומית תוך שילוב של חצרות. השימוש בחצר פנימית נלקח ממתחמים ציבוריים אחרים ביפו, אך כאן החצר פתוחה לא רק למשתמשים כי אם גם לעוברי אורח, מתוך הכרה בצורך בשטחים פתוחים מוגנים ביפו. עיקרון תכנוני חשוב של הפרוייקט הנו חיזוק דפנות הרחובות הגובלים במגרש על ידי החזרת הבניה לקו הרחוב המקורי. החצרות והבניינים סביבן מתייחסים לטופוגרפיה הייחודית של המגרש ולזיקה שלו לכיוון הנמל, כשהקשר בין הבניינים לחצרות מתבטא גם בהפניית פונקציות של תנועה והמתנה בתוך המבנים כלפי החצרות. השפה האדריכלית מאמצת אלמנטים מהסביבה; לדוגמא, אבחנה בין חזית סגורה יחסית הפונה לרחוב לבין חזית ארקדה פתוחה לחצר שנעשתה במבנים רבים ביפו, למשל בית החולים הצרפתי ברח' יפת, אומצה, כשלכל חזית ניתנה האינטרפטציה אישית שלנו.

יחס לסביבה

האתר הנבחר הנו במידה רבה אקס טריטוריאלי ביפו. בעבר הוא היה חלק ממתחם בתי הקברות של יפו העתיקה. עם היציאה מהחומות הוקמה שכונת עג'מי  ויפו התפתחה דרומה. אולם המגרש בתווך נותר ריק.  לאחר מלחמת העולם הראשונה סללו הבריטים את רחוב יהודה הימית עד לנמל החדש,  מה שניתק את המגרש עוד יותר מסביבתו. רק בשנות השישים כ 40 שנה מאוחר יותר נבנה עליו מגדל המגורים הראשון, משמש כיום כבית המכס, בשנות ה 90 נבנה מבנה נוסף בקצה המגרש.
 כיום בסביבת המגרש שכונת עג'מי , פרויקט גבעת אנדרומדה, אזור שוק הפשפשים , בניה  מנדטורית ברחוב יהודה הימית  והנמל. העושר המבני  וטיפולוגיות הבניה מהתקופות השונות היו לנו נושא למחקר ולהתייחסות במשך כל השנה. מרבית הסמסטר הראשון התעסקנו בשאלת הבינוי על  המגרש והתייחסות לדפנות הגובלות עמו. הגענו למסקנה שעקרון תכנוני חשוב  הוא חיזוק דופן הרחובות הגובלים במגרש.

רח' יפת - אחד הרחובות הראשיים ביפו סובל היום מחוסר המשכיות. באזור כיכר השעון בניה צפופה. מדרום מגרשים ריקים  ונסיגות מקו הרחוב. ישנה תחושה של התפוררות ברחוב. כיום  ישנה התרחבות של קו הרחוב  בגלל מפרץ חניה. היה לנו ברור שהפרוייקט צריך לקחת חלק בשיקום דופן הרחוב. ביטלנו את מפרץ החניה והחזרנו את הדופן לקו אפס כאשר קו החזית יוצר דפורמציה ומכוון את ההולכים ברחוב לקראת הכניסה הראשית למתחם וקו הגג שומר על רצף והמשכיות הרחוב.
 הקשר בין הבניין לרחוב מתבטא גם בגשר העובר מעל יהודה הימית ,ממשיך בחפיפה לבנין . הירידה לרחוב יהודה הימית נוצרת ברווח בניהם.

רח' יהודה הימית - מחולק כיום לשניים ע"י הגשר של יפת, ומותיר את הקטע הסמוך לים זר ולא נעים לשאר הרחוב. הפרוייקט מייצר רצף בנוי אשר שומר על הפרופורציות המבניות וקושר ביו שני חלקי הרחוב. לקראת הירידה אל הים, ישנה ירידה בגובה עד לכיכר הכניסה המערבית למתחם.
חזרה על אלמנטים אנכים המופיעים ברחוב באה לידי ביטוי במגדל אשר מאזכר גם את מגדלי הפעמונים והצריחים ביפו.

רח' יהודה מרגוזה - חזרנו על שני מאפיינים בולטים של הרחוב: הדגשת קומת הקרקע, ופרופורציות בניה. הרחוב יורד לאורך הפרוייקט בשיפוע בעוד גובה הבניין שומר על קו אופקי קבוע מה שיוצר דרמה לקראת הסוף. בנוסף הרחבת הרחוב לקראת הסוף ע"י הסטת המסה. הסטה זו מייצרת את אחת מהכניסה למתחם.  בשלב הראשון של התכנון הצענו לשקם את המבנים העתיקים  על דופן בית הקברות היהודי ולהמשיך את הבינוי על החומה לאורך יהודה מרגוזה ולשלב כניסה לבית הקברות , ובכך להעשיר את הרחוב שכיום רובו חומה.

חצרות

האלמנט החשוב השני בתכנון הייתה ההתייחסות פנימה כלפי החצרות. כשחקרנו מצאנו ביפו שני סוגי מבני ציבור: הסוג הראשון הוא מבנים "סקטוריאליים", שמיועדים לקבוצה קטנה. מבנים אלו אופיינו בארכיטקטורה סגורה סביב חצר והוקפו חומה. המבנים ה"אוניברסליים" זהים בכל למבני ציבור ממסדיים אחרים בכל מקום בארץ.
אנחנו בחרנו לבנות סביב חצר פנימית, בדומה למבנים יפואיים רבים. אך בניגוד למודלים שמצאנו החלטנו לפתוח את החצר הזו לציבור הרחב כך שתהווה שטח פתוח מוגן.
בתכנון הכניסות המשניות שמרנו על התפיסה היפואית הקלאסית של פתחים צרים בחומה. הכניסות הן מעין סמטאות מדורגות הנפתחות לחצרות שרק מציצות לרחוב.
החצרות נבעו במידה רבה מהטופוגרפיה המעניינת של המגרש - ירידה של שישה מטרים בין רחוב יפת לקודקוד המערבי. החצרות במפלסים שונים העוקבים אחרי הירידה הזו. עובר אורח שנכנס למתחם מרחוב יפת, יוכל לרדת בינות החצרות ולצאת לכיוון הים מהיציאה המערבית התחתונה.
קווי המבט מהכניסה הראשית ומהכניסה התחתונה נשמר לאורך כל הפרוייקט.
עקרן תכנוני חשוב נוסף היה יצירת אינטראקציה בין מערכות התנועה החיצוניות שבחצרות לאלו הפנימיות של המבנים. כל מערכות התנועה, המעברים וחדרי ההמתנה במרכז רפואי פונים לחצרות.

פרוגרמה

בחרנו בפונקציה של מרכז רפואי חברתי, מתוך תקווה שסוג כזה של מבנה ציבור שימושי המציע שירותי רפואה מתקדמים ימשוך אליו אוכלוסיות שונות מיפו, כך שיווצר בו מפגש יומיומי, שמתבסס בעיקר על קבלת שירותים (להבדיל ממפגש תרבותי יזום, שלעיתים כה קרובות נכשל).
בחרנו לתכנן מרפאה קהילתית, שמשלבת מגוון שירותים רפואיים ברמה גבוהה לא כולל אשפוז, עם שירותים חברתיים וקהילתית. השילוב הזה נובע מתפיסת ריפוי כוללת, שבמרכזה האדם הבריא ולא האדם החולה שנשאבה ממודל של קומיונטי קלינקס בחו"ל שאת חלקן ניתן לראות כאן ושהתחיל גם בארץ, למשל במרפאת ילדים של קופ"ח כללית ברמלה.
המבנה שואף לייצר תחושה נעימה ונוחה עבור המשתמשים, ובכך להפוך את השירותים שמציע המרכז לנגישים יותר. החצרות הן חלק מהניסיון הזה לנעים את זמן השוהים במקום.

חלוקת הפונקציות על המגרש נבעה מהבינוי הגושי שמתייחס לרחובות.
המבנה המרכזי ממוקם על יפת ומכיל בעיקר חדרי רופאים - בקומה א' רפואת מומחים בקומה ב' רפואת משפחה. מכיל גם מרכז סיוע לנשים מוכות, מרכז להתפתחות הילד, מעבדות, ובית מרקחת וחנויות שלהן חזית מסחרית ליפת.
לבניין זה מחובר מרכז לבריאות הילד, ממנו יש יציאה לחצר משחקים.
בבניין הסמוך קיים מרכז לרפואת חירום, הפועל 24 שעות ביממה, והכניסה אליו נותרת נגישה גם לאחר סגירת המתחם בשעות הלילה. גרעין התנועה של בנין זה נמצא במגדל  וממשיך לעלות  למרפסת תצפית המשקיפה על יפו העתיקה, והים.
אגף נוסף של המבנה מכיל מרפאות שיניים כאשר הכניסה אליהן מתאפשרת גם מהכיכר.
הבניין המאורך שיושב על יהודה הימית מכיל פונקציות רפואיות-קהילתיות: ספריה בנושאי בריאות ומשפחה, בית קפה שנפתח לחצר וחדרים לחוגים וסדנאות בנושאי בריאות ופנאי.
הבניין בקודקוד המערבי  מכיל חדרי חוגים, אולם הרצאות וחלל תצוגה .
ממוקם בכניסה המערבית למתחם, ליד מתחם הבילויים המתוכנן בנמל ואזורי המגורים. הכניסה לבניין זה נגישה גם לאחר שעות סגירת המתחם.
במפלסים הנמוכים ישנן שתי קומות חניון למשתמשי המתחם. הכניסה אליו היא מרחוב יהודה הימית .

תכנון חזיתות

האבחנה החשובה ביותר שלנו הנה בין החזיתות החיצוניות לפנימיות. בעניין זה שאבנו השראה מבית הולים הצרפתי שעל יפת שבו החזיתות הפונות לרחוב מסיביות ואילו החזיתות הפנימיות הפונות לחצר פתוחות יותר. החזיתות שתכננו לכיוון החצרות הן בעצם וריאציות שלנו על חזית הארקדה המסורתית בדומה לזו בבית החולים הצרפתי .
בחזיתות לרחוב  ניסינו לשמור על קומת קרקע דומיננטית, בדומה למה שקורה בבניינים רבים ביפו - שבהם קומות הקרקע נבנו בהתחלה ויותר מאוחר נוספו קומות נוספות בגובה אחר, או שפשוט הכילו פונקציות אחרות - כלומר קומה מסחרית ועליה קומות מגורים.
במקביל לשאלות האיכותיות, התמודדנו עם שאלות כמותיות הנוגעות למערכת היחסים העדינה שבין חדש לישן: מאיפה מפסיקה ההשתלבות בסביבה ומתחילה העתקה אדריכלית? ניסינו לשמור על קנה המידה האזורי שאדם חש אל מול חזית, על הפרופורציות של הפתחים, ועם זאת לייצר שפה שתחזור בכל החזיתות ותיתן למתחם אופי עצמאי.
מבחינת החומריות בחרנו בחומרים שאופייניים לאזור; שילוב של אבן וטיח, וכן אלמנטים של משרביות מעץ בהצללה של קירות המסך ובחצר.
אל תכנון החצר התייחסנו כתכנון של חזית נוספת. התלבטנו מאוד בשלב הזה של התכנון ובחנו תכנון של חצרות רבות, בסופו של דבר שאבנו הרבה השראה מתכנון חצרות אצל קרלו סקרפה. בתכנון הפרטים לחצר חזרנו על עקרונות שבפרטים של הבניין, הן מבחינת התפיסה החומרית  והן מבחינת חזרה על עיצוב מאפיין כמו בחתך של הבריכה שבדומה לחתך של סף החלון ולתכנית של הכניסה מיפת הנה קו מוסט שנשבר לתוך קו אופקי.