הרקע לפרויקט הגמר של מתן ורזוב הגיע מתוך התעסקות בטקסיות האיפור. ורזוב מאפר כבר מעל שבע שנים (בעיקר קהל נשי) וכך הבין כי בשנים האחרונות חלה היטשטשות מגדרית בין נשים לגברים. בעבר לא העזו גברים ללבוש מכנסי סקיני או אפילו צבע ורוד מבלי שהדבר ירים גבה, והיום הם מעזים יותר והחברה מקבלת יותר.

הפרויקט מציף מגמה שמתרחשת בימינו ושאין לה במה. גברים היום מטופחים באופן זהה ואם לא יותר מנשים. עבור נשים, טריטוריית ההתארגנות במרחב הביתי לרוב מאוד ברורה וגלויה, ולעומת זאת מפתיע לגלות כי אין התייחסות לטריטוריה שבה גברים מבצעים את טקס הטיפוח שלהם.

בפרויקט הזה בחר מתן ורזוב לייצר מקום טריטוריאלי בבית המיועד לגברים. הפרויקט שאב השראה מתוך עמדות הטואלט הנשיות. ורזוב החליט להציף ולהניח באופן גלוי את נושא הטיפוח הגברי ולספק להם במה נוחה ובטוחה לקיים את הטקס הפרטי שלהם במרחב הביתי, מקום שירגישו בנוח למרוח בו קרם עיניים. העמדה פונה למכנה הנרחב ביותר בטיפוח הגברי והוא הגילוח, היא מספקת פלטפורמה נוחה ויותר מכך לגיטימציה לטיפוח שהוא מעבר. העמדה מיועדת לשימוש בחדר השינה, היא המרכז שלו.

לעומת עמדות הטואלט המסורתיות, מיועדת העמדה לגבר לשימוש בעמידה, וזאת מתוך התחשבות בצרכי המשתמש ומתוך התבוננות בעמדות עבודה מודרניות . ורזוב ביקש לייצר תחושת יוקרה במערכת פעולות שעד עתה היו מוצנעות.

ורזוב בחר בשפה של קוים ענפיים המעניקים עדינות ומראה עדין, אך עם זאת בחומריות של מתכת כבדה בעלת גימור מט מחוספס עם נגיעות של זהב. השמש העגולה היא המראה, מרכז ההתרחשות, ומסביבה קוים המובילים אליה. קיימים ניגודים רבים בפרויקט: קוים לעומת משטחים, קל לעומת כבד, דינאמיות לעומת משהו מקורקע ומקובע לקיר.

האופן שבו העמדה נשענת על הקיר בזוית הוא כמחווה לתנוחת ההישענות של גברים על קיר, בצורה נונשלנטית.
העמדה מופשטת מאלמנטים נוספים על מנת שהגבר המשתמש יהיה זה שישלים את יתר המרכיבים והתכשירים לפי שיגרת הטיפוח שנוחה לו, בין אם זה שמן לזקן, מסרק, פינצטה או איפור.