אגרי-טקטורה

בעבודת הגמר שלו, מגדיר מחדש אלעד כהנים את הגבול בין שטחו של בית הספר מקווה ישראל לבין העיר חולון, ויוצר מרחב מחייה משותף חקלאי-אורבאני חדשני לתושבי העיר ולבית הספר.

בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוקם בשנת 1870 ע”י ארגון ''כל ישראל חברים'' וביוזמתו של קארל נטר. בית הספר היווה כר פורה ללימודי החקלאות וגיבש בתוכו את האידיאולוגיה של ראשי היישוב עד קום המדינה ואף לאחר מכן. מראשית ימיו היה מתחם בית הספר מוקף ביישובים המתרחבים סביבו. הצפיפות הגוברת בגוש דן אף גרמה לחקיקת חוק מקווה ישראל (1976) המגן על בית הספר ושטחיו החקלאיים. עם זאת, החוק לא הגדיר את היחס בין בית הספר לערים הצמודות אליו.

הפרויקט מציע לנסח מחדש את הגבול של בית הספר עם העיר חולון באופן שייטיב עם שניהם, וזאת על ידי הגדרת הגבול כחזית המייצגת של מקוה ישראל, כזאת שתיקח את בית הספר למאה ה-21 באמצעות הכנסת ענף החקלאות האורבנית לתחומיו.

הגישה לתכנון החלה מגיבוש תכנית אורבנית בעלת שפה ייחודית לכלל שטחי צומת חולון שנחלקים היום בין חולון לת''א וסובלים מחוסר הגדרה מובהק. עם זאת, שומרת התכנית על השטחים הפתוחים הייחודיים באזור זה ובכללם שלולית החורף בגבול בין הערים.

ציר לוי אשכול מהווה את הקצה המזרחי של שטח זה ובו התכנית מציעה סדרה של מבנים בהשראת מחשופי כורכר שיאפשרו פעפוע ממקווה ישראל אל העיר ובחזרה. במבנה הדרומי מתוך השלושה המתוכננים בצדו המזרחי מציע כהנים להקים Mall חקלאי שיוזן על ידי מרכז העסקים העתידי המתוכנן בשטחי צומת חולון וקווי הרכבת הכבדה והקלה שלידו. Mall זה יסתמך על סחורות הגדלות בשדות החקלאיים של בית הספר ובין כתלי המבנה ועליהן יהיו אמונים תלמידי בית הספר, חקלאי העתיד. בין השאר, מכיל המבנה מרתף יינות (Cellar) וחנות יין בכוונה להחזיר את ענף ייצור היין של בית הספר לימי הזוהר שלו, וכן פונקציות תומכות שעל פי המחקר חסרות היום בבית הספר כגון מעבדה בוטנית.

תכנית מבנה ה-Mall נשענת על מערכת של קירות ירוקים שנעים בשני צירים ומגדירים ע''י שבירות וקיטועים את החללים הציבוריים הגדולים וכן את גרעיני התנועה והשירות. הכניסה הראשית למבנה היא מכיוון צפון מערב ופונה למרכז העסקים העתידי. כניסה נוספת מתוכננת מכיוון המרכז הישן של העיר חולון ומגיעה אל חלל ציבורי נוסף שתוכנן כמתחם בילוי למען תושבי העיר. כלל החזיתות פותחו תוך התחשבות אקלימית מתאימה כאשר החזית האורכית לצד מערב תוכננה כמופע של לוברים אנכיים במקצב קבוע שיחד עם פיתוח השטח בחזית זו - מאזכרים את השדות החקלאיים של בית הספר.