בין הדרך לַיָּם

הסטודנט עידן בן חמו מטפל בקטע מ''דרך הים'' שבין העיר אשקלון לים התיכון, ובונה בהשראת כפר ערבי עתיק ונטוש הנמצא במקום מרכז ללימודי הסטוריית העיר אשקלון.

''בארץ יבשה וחרבה כזו אין מתנה גדולה יותר מספל מים צוננים'' (גייקה, 1887)

גייקה, חוקר שביקר בדרך שבין מג'דל לעזה, תיאר במשפט זה את אותם הרהטים (=סבילים) הממוקמים לאורך הדרך, מהם היו שותים עוברי האורח וממלאים את כדי המים שלהם על מנת להרוות את צימאונם. אותם סבילים יצרו הכנסת אורחים בעקבות התפקיד לו הם שימשו. אותה דרך הייתה  ''דרך הים'' המפורסמת, שנמתחה בין מצרים למסופוטמיה, עברה דרך עזה למג'דל ומשם המשיכה צפונה.

כיום, על הדרך ההיסטורית עובר רחוב אלי כהן, בו ניתן למצוא סביל שנשמר ושוקם באמצע הדרך שבין מג'דל לתל אשקלון. סבילים נוספים ניתן למצוא סמוך לכניסה הראשית לאשקלון ואחר ממוקם דרומית לתל אשקלון, שאר הסבילים נהרסו כליל. בסמוך לתל אשקלון ניתן למצוא שרידים של ישוב ערבי נוסף שהיה קיים בשטחה של אשקלון בימנו – הכפר ג'ורה. בעקבות מלחמת העצמאות ננטש הכפר ונהרס, וכיום השטח ריק עם צמחייה פראית, איזור בעל פוטנציאל רב עבור השכונה בפרט והעיר בכלל. 

בן חמו בחר להתמקם בתפר בין צפון העיר לדרום, על שטחו של הכפר הערבי ג'ורה; ממזרח גובל בבית החולים ברזילי, ממערב הים התיכון, מצפון שכונת אשקלון סיטי ומדרום הגן הלאומי. בעקבות העבר של המקום עולה סוגיה נוספת בפרויקט והיא הזיכרון. באיזו דרך על הפרויקט לשמור על זיכרון הכפר/התושבים?

נושא הזיכרון בא לידי ביטוי על ידי שימור מקטע הדרך, תוך חפירה בקרקע למציאת שרידים מהכפר ההיסטורי. אותו מבנה הנמצא בתחילת מקטע הדרך יהווה בתור מבנה השער, מקום אשר ישמש כמרכז ללימודי היסטוריית העיר אשקלון. צורתו על גבי הקרקע נראית כמעין משפך המוביל להמשך הדרך. מהות המבנה היא להוות ''סביל'' במובן האתי של המושג ,קבלת דבר מהאחר (ידע במקרה זה). חלקו חפור באדמה בו ניתן למצוא ממצאים ארכיאולוגים, ובאגף הגלוי, ש''יוצא'' מהאדמה ישנם כיתות לימוד וחדרי הרצאות.

בהמשך הדרך ולאורכה ממוקמים חללי עצירה ושהיה המשקיפים לנוף מסביב, ובהם נוסף אלמנט המים המסמל חיים ולקוח במקור מהסביל המסורתי. באמצע הדרך שבין מבנה השער לבין הכניסה לתל אשקלון נותן בן חמו את האופציה לבניה עתידית לאו דווקא על ידו.