מרחבי הנפש
הפרויקט התחיל בביקור במחלקה פסיכיאטרית סגורה בעקבות אשפוז של אדם קרוב. כשראיתי את חומת בית החולים הפסיכיאטרי, את המבנה ואת חללי הפנים שלו, הרגשתי שהתכנון של המקום מנותק לחלוטין מהמציאות ואינו מעוצב כמרחב מרפא.
לאורך ההיסטוריה בתי חולים פסיכיאטריים היו ממוקמים בשולי העיר ומוקפים בחומה. הדפוסים הללו נשארו עד היום, למרות שרוב המאושפזים אינם נדרשים להיות בהסגר. החומות והגדרות הללו משפיעות תודעתית על השכונה שמקיפה את בית החולים ומעצימות את הסטיגמות הקיימות כלפי פגועי הנפש.
הפרויקט "מרחבי הנפש" מתמקד במקרה מבחן של בית החולים "אברבנאל" בבת ים, אשר מוקף בשכונת מגורים שהתרחבה ומציע "לשבות את החומה" ולהיפטר מהחומות הקונקרטיות והמטאפוריות שקיימות כיום. הפרויקט מראה נקודת מבט חדשה על תכנון בית חולים פסיכיאטרי ללא חומות, באופן המנהל סימביוזה בינו לבין השכונה בה הוא ממוקם על ידי טיפול בשטחים ואיושם בפונקציות חדשות שיפתחו בעקבות הסרת החומות. השטחים החדשים שנפתחים לשני הצדדים יכולים להוות מקום לגינות קהילתיות, גינות חקלאיות טיפוליות, מרחבי התעמלות ועוד.
הפרויקט נותן פתרון גם למבני האשפוז הסגורים. התכנון החדש צומח ממתאר השטח הקיים באופן שוטף ואורגני. העיצוב מתבסס על הצורניות של המבנה הנוכחי וממנף את הפוטנציאל שבו. על ידי סגירה של המבנה בצורת מרובע ניתן ליצור 6 פירים המאפשרים כניסת אור טבעי ואוויר אל תוך פנים המבנה. בנוסף, באמצעות תוספות בניה למבנה הקיים ניתן ליצור בו פארק ורטיקלי המשמש כאזור ביניים המתווך בין הפנים לחוץ. התכנון האלטרנטיבי כולל חזית כפולה אורגנית אשר צומחת ומתפקדת כרקמה חיה, מחליפה את הסורגים המאיימים הקיימים היום ומהווה קו ממשיך לתוכנית הקיימת. החזית עשויה מפרופילים הידרופוניים שעל גביהם צומחת צמחיה שתפקידה להפוך את מבנה המחלקה הסגורה למקום חי, מפיק חמצן ואף מזון לאנשים אותם הוא משרת ולסביבתו. החזית הכפולה פורצת בעיצובה את הגבולות המבנה הקיים. תפקיד החזית הוא גם להפיק חמצן ואוויר צח לחולים, לסגל בית החולים וגם לתושבי השכונה שמסביב.

התוספת של הפארק הורטיקלי מאפשרת לחולה תנועה רחבה יותר במרחב המחלקה ונותנת לו את אזור הביניים של הפנים-חוץ, של הפתוח-סגור, החסר במחלקות סגורות כיום. אם מדובר בחולים רגישים שלא יכולים לצאת לשטחים הציבוריים - הפארק הורטיקלי נותן את האופציה הזאת וגם מכניס חיים למבנה כי רואים אותו מהחללים המרכזיים. בנוסף, בפארק יש אזורים ציבוריים יותר לסביבה ואזורים פרטיים יותר. הפארק מעוצב באמצעות גבעות (ממש כמו בתכנית הסביבה) המאפשרות את הכניסה לאזור הפרטי יותר. קומות הפארק בעלות פירים המאפשרים לעצים מהקומות התחתונות לחדור לקומות העליונות ובכך להמשיך את הרצף האורגני של תכנית המתאר. בנוסף ישנם פירי אור טבעי וצבעוני אשר חודרים באותו האופן לכל הקומות. קומות הפארק מעוצבות בצורה מדורגת אשר מאפשרת כניסת האור הטבעי בצורה אחידה לכל הקומות.

בחדר האשפוז של המטופלים הושם דגש על הפרטיות של האינדיבידואל. מיטות החולים מוקמו מול החלון כך שברגע שנכנס מישהו לחדר, החולה לא חשוף באופן מיידי. כמו כן, פניו מופנות אל החלון שממנו ניתן לראות את החזית הצמחית שמכניסה חיים אל תוך החלל. העיקרון המנחה בתכנון החדר הוא שהחלל יעטוף, יבודד ויחבק את החולה בשעת צורך. לכן, באזור המיטה של כל חולה עוצב אלמנט רך בעל בידוד אקוסטי המאפשר סגירות ופתיחות של האזור האישי. כך ניתן לאפשר פרטיות לשני הצדדים בו זמנית. חולה אחד יכול לישון ולסגור עצמו בעוד שחולה אחר יכול לפתוח עצמו ולקרוא ספר בנחת. בנוסף החולה יכול למשוך את האלמנט הרך ולהשתמש בו כאלמנט החובק והעוטף אותו. יתר על כן, לכל חולה ישנה הפינה שלו בה הוא יכול לכתוב וליצור.
הפרויקט עוסק בסביבת בית החולים, במבנה ובחדר המאושפז ותוך כדי כך מראה כי על ידי עיצוב ותכנון ניתן ליצור מרחבים וחללים מרפאים וחברה בריאה יותר.