הַמִשְׂחָקֻבִּיָּה - עיצוב גני ילדים במסגרת פרוייקט גמר 2015 – המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה "שנקר".

לסביבה ישנה השפעה ישירה על יכולתו של הילד לחקור, לגלות וליצור. עיצוב פנים מבנה וסביבה, הינם מכלול של גורמים המשפיעים על התפתחות הילד, אישיותו וכישוריו. הפרוייקט מדגיש את "המבנה כסביבה" ומציג כיצד אינטראקציה עם המבנה עוזרת לילד להבין את עצמו כייצור יצירתי אשר חוקר, מגלה ויוצר.

הרעיון העיצובי העומד מאחורי הפרוייקט נשען על מחשבותיו של ההוגה דולנד וודס ויניקוט כפי שהן מתבטאות בספרו "משחק ומציאות''. ויניקוט היה זה שפיתח את הטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות משחק. לפיו, ה"משחק" הוא אקט של חוויה, המהווה גשר בין המציאות הפנימית לחיצונית. בעצם, זהו המקום בו מתפתחים היצירתיות, הביטוי העצמי והיכולת ליצור חדש מתוך הקיים.

היצירתיות אינה הגדרה לכישרון או התמקצעות בתחום האומנות אלא משמשת כתנאי לחיפוש האני העצמי, ורק בהיותנו בזמן משחק, מבוגרים או ילדים מסוגלים אנו להיות יצירתיים. "במשחק, ובמשחק בלבד, הילד או המבוגר מסוגלים להיות יצירתיים ולהשתמש באישיות כולה, ורק בהיותו יצירתי מגלה היחיד את העצמי" (ויניקוט, 1995, ע"מ 79).
המשחק בגני הילדים בארץ מאופיין כפעילות המנותקת מצרכי הקיום המיידיים וגורמת למשחק בה הנאה. לבד מן ההנאה, המשחק משמש לצורך למידה, ואף תורם להתפתחות המוטורית והקוגניטיבית של הילד. מתצפיות שערכתי בגן הילדים 161 השוכן ברמת גן, הגעתי למסקנה שהילדים הם אלו ששוהים במבנה רוב שעות היום ולכן הם אלו שצריכים לעצב אותו. נוכחתי לגלות כי רוב שעות היום הילדים משחקים, בין אם זה לצורכי למידה ובין אם זה לצורכי הנאה אך הדגש הינו מהתהליך אותו מבצע הילד ולא מתוצאותיו ולכן החלטתי שעיצוב הגן יעשה באמצעות המשחק.
המשחק האהוב על הילדים הינו משחק הקוביות מכיוון שמשלב בתוכו פירוק והרכבה ומשמש עבורם סיטואציה בה הם יכולים לבטא את עצמם כייצורים יצירתיים ואף לייצר סימביוזה בין המשחק לחיים האמיתיים. כל משחק בנוי ממערכת חוקים והחוקים אותם אני מתווה לילד הינם: "דחוף" (PUSH) ו"משוך" ((PULL. בעצם ע"י הזזה פשוטה של הקוביות נוצרת אינטראקציה בין הילד לחלל ובכך הילד הופך מ"משתתף במשחק" ל"יוצר המשחק".

פיתוח צורניות מבניות הגן החלה מגריד ריבועים הבנוי פרופילי אלומינים אנכיים ואופקיים, כאשר כל ריבוע שנוצר הינו 30 על 30 ס"מ. (בהתאם לגובה כסא של ילד בגיל זה). כל ריבוע על גבי הגריד מכיל בתוכו קופסאת אלומיניום (קובייה) בעומק שונה כאשר קופסא זו נעה על גבי מסילות המונחות על גבי הפרופילים. הקופסא יכולה לשמש כרהיט כגון: כסא, שולחן או מקור אחסון, בנוסף יכולה גם לשמש כאלמנט הצללה, מחיצה היוצרת תתי חללים בחלל המרכזי ואף לשמש כפתחי מעבר המטשטשים בין פנים לחוץ.

על מנת לאפשר גדלים שונים על גבי הגריד שיאפשרו פונקציונאליות שונה, התחלתי לגרוע מן הגריד ריבועים, תוך כדי שמירה על הפרופרציות ובכך נוצר גריד מרובעים שלכל מרובע גודל שונה בהתאם לפונקציה שאותה משמש. ע"י שימוש בגדלים שונים נשברת הסימטריה בחלל ונוצרת קומפוזיציה היוצרת מקצב המותאם ארגונומית לילדים בגבהים שונים ואף לגננות ולהורים.
שימוש בקופסאות מייצר משחק קוביות בקנה מידה שונה. וגילוי הקובייה יגיע תוך כדי התעוררות הצורך של הילד. כאשר הילד מעוניין ליצור משטח עבודה ו/או אכילה, חלל משחק או לצאת לשחק, יתחיל הילד לשחק בקוביות ותוך כדי המשחק יגיע לגילויים חדשים ומעניינים לגבי אותה קובייה שלכאורה נראית כסתם עוד חלק ממשחק.
את הקוביות החלטתי למקם על כל פני שטח הגן כאשר גובהם ורוחבם מותאם לממדי הגוף של הילדים והגננות בגן חובה על מנת לאפשר להם גישה נוחה ונכונה בעת שימוש בקוביות השונות. את החלל המרכזי, בו מתקיימות הפעילויות השוטפות כגון: לימוד, אכילה, מפגש וכמובן משחק היה לי חשוב לשמור כחלל פתוח ונטול אובייקטים, על מנת שיוכל הילד להזיז קוביות בחופשיות ובכך לשנות את צורניות החלל בהתאם לשעות היום השונות וליצור טשטוש בין פנים לחוץ.
לסביבה הסובבת את הילד, ישנה משמעות רבה בחייו וזו יכולה לתרום לו לברוא את עולמו הפנימי בחיצוני. סביבה היודעת להשתנות מסוגלת לפתח יותר גירויים אצל הילד מאשר סביבה מונוטונית כיוון שזו מקנה לו את האפשרות לשנות את הסביבה בהתאם לצרכיו ושימושיו. מבניות החלל בו שוהה הילד הינה סביבתו במהלך רוב שעות היום ולכן חשוב שסביבה זו תהווה כלי לימודי עבורו. תוך כדי משחק עם הקופסאות יכול החלל להשתנות בהתאם לצורך ובכך יוכל הילד להגיע לגילויים וחידושים. בעזרת טשטוש הגבולות וחפיפתם יכול הילד לתת ביטוי לעולמו הדימיוני במציאות הקיימת ואף להגשימו. חשוב להדגיש כי הילד אינו יוצר גן חדש במקום הקיים אלא מוצא את החדש בקיים ובכך מוסיף לגן ערך מוסף, הוא מוסיף את ערכו שלו. "זוהי יכולתו ליצור חדש בתוך הקיים ומתוכו" (ויניקוט, 1995).