הפרויקט ממוקם במתחם 2000 בתל אביב, מתחם בו ממוקמות תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורת, צומת של כבישים סואנים ומפגש לש שלושה מרכזי עסקים של שלוש ערים. מצבי הגבול אשר קיימים במקום אינם מעודדים שהייה, הזמנה וקבלה, אלא דווקא מחוללים תנועות שונות מרובות בקני מידה שונים, כאשר הצירוף שלהן יחד יוצר ניכור וחוסר התמצאות במקום אוריינטציה והבהרה

הפרויקט מבקש לתת ביטוי אדריכלי רעיוני לסוגיית הגבולות בימנו, זאת תוך ניסיון להתמודד עם כמה שאלות מרכזיות, כגון: האם מושג הגבול אקטואלי לזמננו? אם כן, כיצד ראוי לתכנן גבול באופן בו אנו מתקיימים היום? כיצד עשוי להפוך גבולה של תל אביב ממקום שאיננו מקום אל עבר מרחב שידע לאסוף אליו הן את המשתמשים המבקרים והן את קני המידה השונים המוצאים עצמם במקום זה במצב של חיכוך וניסור במקום בהשלמה?

כיצד ניתן לשהות על גבול בו קצב החיים אינטנסיבי וההמהירות שולטת ובד בבד לאפשר את התנועה, הארעיות וההשתנות? במחשבה על הגבולות בהם אנו מתקיימים ופועלים היום ובעידן הטכנולוגי אשר טישטש ואף מחק את גבולות הזמן והמרחב שפעם הגדירו מקום, הפרויקט מנסה לתת ביטוי לאופן בו עשוי להראות הגבול כמקום אורגני ואנושי. 

האתר משמש כשלוחה של הרשת העירונית בחיי היומיום באמצעות מערכות התנועה. ההצעה הוגדרה בעקבות קריאת הטופוגרפיה והמורפולוגיה של מערכות התנועה הקיימות באזור והתנועות שעתידות לבוא. הסיבה לכך נבעה מהצורך להנכיח את המורכבות של הצורות המורפולוגיות ושל המקצבים של שינויהם. בד בבד עם שזירתם בתנועות אפשריות ונקודות הפסקה שנוצרו וניכפו על ידי הנוף.

התכנון מציע שהנוף והקצב שלו יוגדרו כ''מחוות'' על ידי הבניינים. דרך צורות גאומטריות פשוטות המבנים משמשים כהמשך למפלס הקרקע. המבנים מייצרים טופוגרפיה בנויה ,טבעית ונופית אשר משמשת כעמוד שדרה המשתרע לאורך הפארק ותחנת הרכבת התחתית העתידית עד תחנת הרכבת הקיימת. כאשר במקביל טופוגרפיה זו מבנה תוחמת ונותנת מקום לשטחים הפתוחים מצידיה ואף מנסחת אותם. מדובר בגבול אשר במהותו לא נועד לסגור, אלא גבול אשר ידע להגדיר את החלל מעברו האחד, אך ידע גם לפתוח לנו פתח אל החלל שמעברו השני. גבול כמרחב אשר ידע לתת מקום, ואפשרות להתחדשות תמידית ודיאלוג עם העתיד.