פרויקט משחקי מלחמה

פרויקט "משחקי מלחמה" נבע מן הרצון לבחון את הסביבה הילדית בעיר שדרות, אשר נתונה מזה כעשור באיום בטחוני מתמיד, המתבטא בשיגור טילים מרצועת עזה המרוחקת כקילומטר מהעיר. בתחילת הסמסטר חיפשתי בית ספר יסודי בעיר, אשר נבנה לפני האיום הביטחוני ובעקבותיו מוגן.
בית הספר אשר נבחר הוא "בית ספר יגאל אלון למדעים" לכיתות א'-ו'. בסיור הראשון מנהלת בית הספר הגברת ליאורה פימה, הציגה לנו את מצבם הרעוע של מבני בית הספר. אנשי משרד הביטחון מיגנו אותו על ידי שימוש בקירות חיצוניים מבטון מזויין, הוספת פלטות מתכת כבדות על גגות המבנים, החלפת דלתות הפנים והחוץ בדלתות מתכת כבדות ופיזור אלמנטי מיגון טרומיים בחצרות בית הספר (מיגוניות).

מיגון חפוז וחסר תכנון זה יצר סביבת לימוד ומשחק לא נעימה בעליל. קירות הבטון הכפולים יצרו תווך בינם לבין קירות המבנה המקוריים, אשר הפכו עם הזמן למפגע תברואתי חמור. בנוסף הקירות אינם מאפשרים לפתוח את חלונות הכיתות כלפי חוץ, עקב ריח לשלשות היונים החריף המצוי במקום. כתוצאה מכך הכיתות חשוכות (מוארות על ידי אור נאונים בלבד) ואינן מאווררות כלל.
חופות הפלדה אשר על הגגות חורגות מקו המבנה הקיים ויוצרות תחושה לא נעימה וכבדה בחצרות בית הספר. בנוסף עם השנים נעטף חלק גדול מבית הספר ברשתות המונעות מהיונים לקנן בתווך שנוצר בין המבנה המקורי לתוספות המיגון. הדבר מהווה מפגע אסטטי חמור מחוץ למבנה וגם מתוכו.
דלתות הפנים העשויות פלדה, קשות לפתיחה (במיוחד על ידי ילדים) ומהוות סכנת פציעה חמורה לילדים קטנים. אלמנטי המיגון אשר פוזרו בחצר בית הספר, תפסו את מקום המשחקים בחצר ונותרות נטושות.
החצר היחידה אשר עדיין משמשת למשחק היא רחבת הכניסה לבית הספר, אך היא קטנה מדי ונמצאת מול בניין המנהלה, מקום אידיאלי פחות למשחק ילדים בהפסקה.
יעדי ההתערבות היו כדלקמן; במהלך העבודה עם הילדים למדנו כי במצב הנוכחי הם סובלים "מעודף" מיגון, גם מיגון פיזי וגם מגנים עליהם בצורה מופרזת אשר פוגמת בהתפתחות שלהם ולא מאפשרת להם לתרום את חלקם בהתמודדות עם האיום הביטחוני, או לפחות לחוות אותו בצורה ילדית ולא מבוגרת.
על כן רצינו להתאים את הסיטואציה המרחבית אשר יוצר המיגון לעולמו של הילד, בלא לגרוע מאפקטיביות המיגון. קראנו לכך "להוציא את העוקץ" מהאיום ולהפוך את הסיטואציה למשחקית במלוא מובן המילה וכתוצאה מכך בריאה יותר להתפתחותם של ילדים. בנוסף שאפנו לטפל במפגעים התברואתיים אשר יצר המיגון בבית הספר ובתחושת הכבדות אשר נוצרה בחצרות ובמבנים. 
דבר נוסף בולט בחצרות בית הספר הוא דו הממד של המרחב. שטח בית הספר חשוף ושטוח לחלוטין ואין בנמצא מקומות אינטימיים וחבויים יותר היוצרים היררכיה במרחב החצר.
תחושה חשופה זאת פוגמת בפוטנציאל ההנאה אשר ילדים מחפשים בסביבה הפיזית שלהם. המרחב הקיים אינו יוצר את הסקרנות ואת יצר ההרפתקנות וההתנסות שלו זקוקים ילדים בכדי להתפתח.
גישתנו הבסיסית לתכנון הילדי נבנה על משיכתם של ילדים לאובייקטים ולפעילות. בתהליך התכנון והעיצוב שאפנו ליצור סביבה בעלת אובייקטים המכילים פעילות. הפעילות אותה רצינו ליצור אינה פעילות ספציפית כמו שנהוג כיום בתכנון מקומות משחק עבור ילדים, אלה מעין הזמנה למשחק חופשי (הנחיה פתוחה) בלא מתן מקום משחק ספציפי (משחק גנרי). זהו המנעד שבו הילך הפרויקט.
פרוגרמת הפרויקט נבעה מן הצורך לשנות את רחבת הכניסה המשמימה של בית הספר, טיפול בקיר הבטון המאסיבי בחזית הצפונית ויצירת אזורי משחק תלת ממדיים בחצר הגדולה והנטושה.
בבסיס העיצוב החלטנו "לרדד" את אלמנטי הפרוגרמה לרמת האובייקטים הילדיים: הגבעה, העמק והטירה.
קבענו כי ניצור "עמק" ברחבת הכניסה לבית הספר, ממנו תהייה הכניסה לשני מבני הכיתות אשר משני עברי הרחבה. בנוסף החלטנו להסיר את קיר הבטון המזויין ולהחליפו בקוביות בטון גדולות המשמשות גם למשחק וגם כמרחבים מוגנים כיתתיים. כחלק מהקונספט של הוצאת העוקץ מהאיום החלטנו בעיצובם של קוביות הבטון לעשות פעולת BLOW UP לבטונדות אשר מוכרות לכל ועל ידי כך להפכם לילדיים ולנתקם מהקונטקסט המיגוני. רעיון זה נבע כתוצאה מחקירה אשר עשינו במהלך הסמסטר על צעצועי ילדים ואסטרטגיה עיצובית זו מופיעה בעיצוב צעצועי ילדים פעמים רבות. את המעברים בין קוביות הבטון יצרנו מצינורות מתכת צבעוניים המהווים מעבר בלתי פורמאלי של משחק וצבע בין רכיבי המיגון החיצוניים.
בחצר החשופה, המוזנחת והנטושה החלטנו לטפל בבעיית דו הממד של המרחב ולהשמישה לפעילות משחקית תלת ממדית, בדמות גבעה פשוטה ואיקונית המשובצת בטירות בטון פשוטות, גם הם איקוניות, ובתעלות "לחימה" הלקוחות מעולם המוצבים הצבאי.
לגבעה תפקיד כפול, חלקה העליון מהווה פלטפורמת משחק חופשית ונטולת הבנייה ובתוכה ישנו מערך מיגון תת קרקעי המחליף את המיגוניות הקיימות. המטרה היא שבשעת רגיעה ישחקו הילדים בחלקה העליון של הגבעה ובזמן "צבע אדום" הם יוכלו לגלוש למערך הממוגן התת קרקעי דרך צינורות גלישה הממוקמים ברחבי הגבעה. שני תפקידים חשובים של פנים הגבעה הם: 1) להוות מקום למתנ"ס\מועדונית אשר ירכז פעילויות חוץ בית ספריות, 2) לתווך לילדים בצורה בריאה את האיום הביטחוני בו הם נתונים מדי יום ביומו. האלמנט אשר מאפשר זאת הוא חדר הפריסקופים התת קרקעי, אשר מאפשר לילדים לזהות נפילות של רקטות ברחבי העיר ואפילו לסייע לגורמי הביטחון באיתור מקומות הנפילה בעיר. דבר זה גורם לילדים להיות שותפים ביחד עם המבוגרים לחיים במציאות לא נורמאלית ולחוות אותה בצורה בריאה ככל האפשר.

אספקט חשוב נוסף אשר נעשה בו שימוש בפיתוח השטח הוא השימוש "בגביונים". גביונים הם סלי רשת עשויים מתכת, אשר ממולאים באבנים. השימוש בהם נפוץ בעיקר ביצירת תשתיות של גדות נחלים ומחלפים, ובמקרה שלנו הוא נלקח מהמוצבים הצבאיים בצפון הארץ, שם הוא משמש כאלמנט בנייה זול המקנה הגנה. בחרנו בחומר זה ממספר סיבות: מדובר בחומר מורכב היוצר טקסטורות מגוונות החביבות על ילדים. בגיל זה הם חלק חשוב מהכרת הסביבה על ידי הילדים היא התנסות במישוש הסביבה הפיזית.
הגביונים ניתנים לפירוק והרכבה מחדש או בצורת מערומים, בדומה לארגז החול או לערכות הלגו הבסיסיות.
דבר זה מאפשר לילד להכניס את עצמו לסביבה הפיזית בלא שינחו אותו למשחק ספציפי. הדבר גורם לפיתוח הדמיון ויוצר סביבה מאתגרת של משחק חופשי. יתרונות נוספים הם פיתוח הקוגניציה והחשיבה הכמותית בכיתות א'-ג'.

מקורות ההשראה לפרויקט הגיעו ממספר אפיקים. שאבנו השראה מעולם המוצבים הצבאי, הדבר נבע מהרצון להגיב באבסורד לאבסורד השורר במצב הקיים, ליצור "משחקי מלחמה" במלוא מובן המילה.
הוקסמנו מהשפה האבסולוטית אשר יוצרות קוביות הבטון המרכיבות את מערכי המיגון הצהליים ומתעלות הלחימה הפרושות ברמת הגולן, מוקפות בצמחיה אשר השתלטה על הקרקע. בתקדימים אלה השתמשנו ליצירת האלמנטים המבניים החדשים.
מקור השראה נוסף הוא שר הטבעות. ההוביטים בטרילוגיה של טולקין, חיים בבתים תת קרקעיים הקבורים מתחת לגבעות מוריקות, כאשר רק החלונות והפתחים מציצים מבעד לאדמה. תקדים זה שימש לנו לפיתוח השטח והפיכתו לתלת ממדי.
התקדים אשר קושר את הכל יחד והופך את שלל הרכיבים לדבר קוהרנטי הוא תקדים משחקי הווידאו 8-BIT משנות ה-80, ספציפית המשחק "סופר מריו". השימוש בתקדים זה נבע מהרצון שלנו לפשטות נעימה ושמחה שהייתה קיימת בגרפיקה של משחקים אלה. שימוש בשפה עיצובית-גראפית זו, תורם רבות להוצאת העוקץ מהאיום הקיים, והופך את התכנון החדש לחגיגה של צבע וצורה.