למלא את החלל?

המרחק בין שדרות לבית חנון הינו כשלושה ק"מ מנותקים וריקים. ניתוק זה מתבטא הן בפן הפיזי והן בפן החברתי. בעיני, שדרות ובית חנון מהווים סמל ואבן בוחן לכלל סיטואציית הגבול הקיימת בארץ. יתרה מכך ניתן לראות במרחב זה קרקע ליחס ויצירת קשר בין אוכלוסיות ואנשים מנוגדים.

מתוך כך הפרויקט מבטא מצב, אשר כל עיר יוצאת מתוך עצמה, מתקרבת עד לכדי מפגש עם העיר האחרת, ולאחר מכן חוזרת לעיר בדרך שונה ובראיה מחודשת.

שני הגופים יוצרים ביחד אזור מוגדר שמהווה את גרעין הפרויקט, ובנקודה זו הם נשענים אחד על השני. במפגש הראשון ישנו גוף אחד שנשען על הגוף השני, ובמפגש השני המצב מתהפך. מתוך כך נוצרת תלות הדדית ושותפות לניסיון לפתרון הסכסוך.
לכל אוכלוסייה ישנו מהלך נפרד אשר חווה המבקר בהליכתו במבנה. הדרך אותה עובר האדם הינה מהמרחב הפרטי אל הציבורי שבשיאו נמצאת נקודת המפגש עם האוכלוסייה השנייה וחזרה אל מרחב פרטי נוסף.
כמו כן, המבנה אינו בעל פונקציה מוגדרת, ועל ידי כך מאפשר לכל אדם להכניס את עצמו ואופיו. על ידי כך יכול להיווצר מצב של התרחשויות שונות, בזמנים שונים, וכתוצאה מכך המרחב מקבל רבדים שונים, ופרשנויות שונות.

נקודת השיא של הפרויקט הינה במפגש בין שתי האוכלוסיות. במצב הקיים כיום נקודת המפגש מטלטלת, מערערת ואינה נעימה, ומתוך כך נוצרת שבירה ובלבול במפגש. שבירה זו מחלחלת ומהדהדת בפרויקט. ניתן לראות שככל שמתרחקים מנקודת המפגש עוצמת השבר מתמעטת.
שני אלמנטים נוספים הקיימים בפרויקט הינם החצר והמגדל. שני מרחבים אלו מבטאים מצבים אשר לא ניתנים לשהייה של אדם, אך בעוד החצר מבטאת את המצב הקיים כיום, והיא ריקה ואיננה מאפשרת הגעה אליה, המגדל מבטא את העתיד לבוא ונותן לאדם נקודה לשאוף אליה.
במהלך השנה האחרונה, בחרתי להתעסק בסכסוך בין תושבי הדרום לתושבי רצועת עזה. בתור תושבת עוטף עזה הגעתי לקונפליקט עם הרבה רגשות מעורבים. אני יודעת שיש בשני הצדדים אנשים שרוצים שקט, בשני הצדדים יש משפחות שמחפשות שיגרה ובשני הצדדים יש הרבה משקעים, זיכרונות וסטיגמות על הצד שממול.

מתוך כך האמנתי, שכיום אין אפשרות ליצור מרחב אוטופי אשר יאחד בין הצדדים. אני גם לא חושבת, שבעתיד יצירת מרחב משותף מאחד, אשר מבטל את השונות, היא נכונה. מתוך אמונה אישית, אני חושבת, שדווקא חיזוק השונות והבנה שהשונות היא התסס והכר ליצירת איחוד תפרה את המצב. האפשרות שכולנו יכולים לחיות בשקט ובשלום, לדעתי, תיווצר רק כאשר נבין את השונות בינינו ונצמח ממנה.
מתוך כך יצרתי פרויקט אשר נראה כמנציח את המצב, אך בהסתכלות רחבה יותר הוא נותן את הצעד הראשון לחיים משותפים, אחד ליד השני.
במהלך השנה יחד עם הפרויקט עברתי תהליך מורכב ביחסי למצב. ככל שהתעמקתי יותר בקונפליקט, נוכחתי לראות שמציאת פתרון אינה משימה קלה ופשוטה, ושהמצב מורכב הרבה מעבר למה שנראה בהסתכלות ראשונית. תחושות אלו מבוטאות בפרויקט הן בתוכנית הכללית, שבה ככל שקנ"מ יורד היא נהיית פחות חדה וברורה, והן בתחושה שהחלל יוצר, כך שככל שהאדם מעמיק הפרויקט הוא פחות ברור נהיר ונעים לו.