'שׁוּלֵי חַיֵּינוּ'

איך אתם מגיבים כאשר אתם מביטים במצבם הנקלה של שני הומלסים שוכבים על המדרכה ברחוב אלנבי?
האם כאשר אתם עוברים בין רחוב דיזנגוף לרחוב פרוג דרך המסדרון הצר והמוזנח שנקרא פסאז' הוד זה מעורר בכם פלצות? פעם חשתם בגופכם תשוקה כשהבטתם ביצירת אמנות בחלל מוזיאון?

את השאלות הללו שאלתי את עצמי בתחילת הסמסטר משום שהרגשתי שניתן להעצים, להאיר באור שונה וגם להציע רעיונות חדשים אשר ידגישו התנהלות וחוויית אדם במקומות האלה.

הפרויקט 'שולי חיינו' בראש ובראשונה נוצר כדי להציף שלושה מקרים של התנהלות חיים אנושית במקומות ציבוריים, אשר מועצמים בעזרת שלושה מקרי טבע מקבילים.

את מקרי הטבע מצאתי ביערות הרי ירושלים, לשם הלכתי בהתחלה ולכל אחד משלושת התצלומים שצילמתי קראתי בשם: האחד נקלות, השני פלצות והשלישי תשוקה.

כל תצלום נתן את אות הפתיחה לתחילת חקירה צורנית, מקצבית ובעיקר רגשית שמזקקת את התחושה שראיתי בתצלום הטבע. זו היא חקירה אמנותית, נטולת כלי תכנון אדריכליים, יש כאן רק זיקוק של רגש טהור שיביא אותי לפיתוח שלושה מבנים רעיוניים שמביעים תחושות.

כאן העבודה חווה משהו שאני מגדיר כ ''רעידת אדמה'', כאשר הדמויות הנמצאות באותם המקומות מתמזגות במבנה הרעיוני. חומר מצולם במקום ספציפי מוקרן על גבי מודל שנוצר מפרוגראמה המנכיחה כוחות ממקום אחר. ובדיוק בשלב הזה אני מרשה לעצמי להפעיל כלי תכנון אדריכליים על מנת לאפשר לאדם לחוות את ההתרחשות האנושית במקום בצורה אחרת.

כך מבנה רעיוני שטופל בחלקו לדריכת רגלו של אדם, מאפשר חוויה עצומה שבעיקרה מבט שונה על איזור שבו מתגוררים אנשים אפילו רק במעברם הזמני במקום.

חיפשתי דרכים להעשיר את מהלך התכנון המקובל על ידי העלאת פרוגראמות של מקום אל מעל למצבי החיים היומיים, ולאחר מהלך תכנוני המנותק מההוויה במקום מסוים, השלכתי את הנושא חזרה לחלל כמעשה המגיע מרחוק.

מהלך העבודה על הפרויקט מלמד על חיפוש אחר קשר בין התניות נפשיות לחוויית חלל, בין מקום בו הגבול מסומן על ידי כוחות ''עליונים'' למקום בו הגבולות נוצרים מעצם פעולה בחומר ויצירת מודלים דו ותלת מימדים המתרגמים כוחות אלו לחלל ולגבול חדש.