בין גאות לשפל - בין עג'מי לים

בכניסתי לשכונת עג'מי ביפו בפעם הראשונה, הדבר הראשון שלכד את עיני היה הניגוד החזק שבין מבני המגורים הותיקים של התושבים המקומיים, ובין המבנים החדשים. על הראשונים, ניתן לזהות את השכבות ההיסטוריות שנתנו את אותותיהן בכל בית ובית. לעומתם, הבתים החדשים נטועים כ"ארמונות" מנותקים ברחבי השכונה, מוקפים חומות וסורגים.
תופעה זו איננה ייחודית, כמובן, לעג'מי. היא משקפת תהליך בו התושבים המקומיים נדחקים לשוליים, לטובת עוד ועוד פרוייקטי יוקרה מזן חדש. הפרוייקטים החדשים נמכרים בשוק החופשי בזכות המיקום "האותנטי" שלהם, וממותגים באופן יוקרתי בשל המרקם המקומי אותו הם עצמם מערערים. המציאות החדשה בשכונת עג'מי היא שערך הקרקעות נוסק, דבר המונע התפתחות, צמיחה וגידול טבעי של התושבים המקומיים, אשר נאלצים לחפש פתרונות מגורים במקומות אחרים.
עבור המקומיים, השכונה והמבנים שבה הם הרבה יותר מאשר רק קורת גג. השכונה היא הבית שלהם, במלוא מובן המילה: הרחוב הוא הבית, השטחים שבין הבתים הם הבית, הגנים הציבוריים הם הבית.
דבר נוסף שגיליתי בעג'מי הוא שאחוזים גבוהים מבני הנוער גדלים ללא מסגרת ונמצאים בסיכון. אותם נערים ונערות זקוקים למערכת תמיכה, למקום שיכולו לשהות בו, ללמוד מקצוע ולקבל אחריות - על עצמם ועל המרחב בו הם חיים.
בפרוייקט שתכננתי בעג'מי, אני משלבת את שני הנושאים, ומציעה מערכת לחיזוק הנוער והדור הצעיר בשכונה שתכנונה מתבסס על המרקם הקיים. המערכת מתמקדת בנקודת הקצה של חוף העיר תל-אביב - יפו, חוף גבעת עליה. היא מתפרסת ברחבי השכונה וכך מעבה את מסגרות החינוך הבלתי פורמאליות הקיימות בה היום.

מטרת הפרויקט היא לתת מענה לאוכלוסיית השכונה על פי צרכיה. השטח המתוכנן מתחלק לשניים: בחלק הראשון, המהווה המשך לעיר, אני מייצרת מגורים לצעירים – "בנים ממשיכים". בחלק השני, בקרבת הים, אני מציעה מעין כפר נוער המכיל חללי לימוד ומגורים. ברחבי הפרוייקט מפוזרים שירותי קהילה לרווחת כל תושבי השכונה וכמו כן פונקציות של פנאי ומסחר, לחיזוק כלכלי של האזור ולמשיכת אוכלוסייה מזדמנת מרחבי העיר. 

אני מאמינה שכחלק מההתחדשות העירונית יש לשמור על הקהילה המקומית ולאפשר לה להשתלב באופיו הישן-חדש של המקום. הקהילה המקומית היא בעלת זכויות במרחב ומחובתנו, כחברה, לבסס כל תהליך של התחדשות על מאפייניהם הקיימים של המקום ותושביו. התכנון והעיצוב הארכיטקטוניים המוצעים בפרויקט אינם תוצר של עולם חדש יש מאין, אלא מתבססים על תוספות של רבדים חדשים על הקיים.
הגישה התכנונית בפרויקט נבעה מהשקפת עולם, אשר לפיה, לצד הסביבה הבנוייה שיוצרת את המרחב, מתקיימת הקהילה שצורכת אותו. ולמעשה, אופי השימוש במרחב נקבע על ידי האנשים שמשתמשים בו. האנשים הם שקובעים את אופיו ואת רוחו של המקום.

הפרוייקט זכה בתעודת הצטיינות לפרוייקטי גמר לשנת תשע"א במרכז האוניברסיטאי אריאל.