קמפוס התיכון הייחודי של עיריית ר"ג החל כמהפכה רעיונית בתחום החינוך, שיח רב- מקצועי שהוליד מודל חדשני ומתקדם לחזון החינוכי. תחת שאיפה בלתי פוסקת, מנסה האדריכלות בפרויקט לתרגם את ממלכת האידיאלים והאידיאות שטוותה הפרוגרמה לכדי מבנים, חללים, ככרות ושבילים. בבסיס הפרוגרמה אומץ מודל של חינוך קהילתי ולמידה שיתופית כמתודה מובילה בעיצוב הווית התיכון. מבנה הקמפוס נבנה כתשתית, או כמערך פתוח קצוות, בכדי לאפשר את המחשבה היוצרת, השימוש בדמיון, הצמיחה והשינויים אותן הניעה הפרוגרמה.

הקמפוס נטוע באדמת העיר ומתוכנן שדות שדות; שכבות מבונות של חינוך, תרבות וקהילה, אשר ביניהן מרחבים ירוקים של גנים, חקלאות וטבע פראי מבוית. המתח בין הפתוח לסגור מורכב משבילי שיטוט, אזורי מפגש אקראי וחללים מכילים בכדי לעודד מחשבה יוצרת וחקירה סקרנית ללא עכבות.

המבנים מאוגדים תחת חמישה עולמות תוכן כאשר הכיכר המרכזית ורצף ככרות המשנה מרכזות את עולמות הדעת השונים המקיפים אותן, מאפשרות למידה שיתופית והתנסות חברתית, אך גם זליגה, ממשק ואינטראקציה עם עולמות התוכן השכנים. את הכיכרות מקיף שלד מרכזי ברור של 'שדות' מבונים הניצבים למול השמש הדרומית, כשמחבר ביניהם מעבר דו קומתי אורכי ומוצלל. מבני עולמות הדעת שתולים במרחב ירוק המורכב משבילי מפגש, גנים, שטחי גינון קהילתי וגינות גג בכדי לעודד את הנוער לחקור ללא עכבות, להתערבב בנפתולי השבילים והכיכרות ולנוע בחופשיות ברחבי הקמפוס.

ההוראה בקמפוס אינה מבוססת על מבני כתות נוקשים, כי אם על למידה דרך שורה המשכית של חללים גמישים, פתוחים וסגורים, פורמאליים וא- פורמאליים. מרחבים אלו יכולים לתפקד כאזורי למידה אינטימיים לקבוצות קטנות ובודדים, או להשתנות בתצורתם עד כדי אזורי ענק תוססים להופעות או הרצאות. בכל עת תתקיימנה שישים ושמונה קבוצות לומדים בסדנאות הדמיה, הן בתוך מתחם הקמפוס והן בסדנאות אותנטיות בקהילה. המסגרת הגמישה מדגישה את חופש הלמידה מתוך עשייה סקרנית ועתידה לאפשר חשיבה יצירתית ,עצמאית, מערכתית ואף ביקורתית.

הקמפוס מתוכנן כמערך משתנה המבוסס על שתי אבני בנייה ראשיות, מבנים החוזרים על עצמם בווריאנטים שונים. מבני ה'חממות' מיועדים לרכישת ידע, לרוב מעט פורמאלי יותר ומבני ה'האנגרים' מיועדים ליצירה, התנסות ופעולה. מתקיימים יחסים קרובים בין המפלסים השונים, בין הקרקע לגגות ובין הפנים לחוץ, כך שנוצר רצף של תגליות בעת שיטוט במבנה וסביבתו. התכנון מאפשר גמישות גבוהה לשינויים ארגוניים על פי צרכי העתים. מצע רבגוני של תשתיות מבניות מקלות על תמורות והיערכויות חדשות, על פי רצון המשתמשים והלומדים, המחנכים, הקהילה וצרכי העתיד.

חזיתו הראשית של הקמפוס פונה לשדרתה המרכזית של השכונה העתידית. התכנון ביקש להרחיב את גבולות הקמפוס על מנת להכיל את קהילתה האורבנית הנבנית של השכונה, כחלק מהמערכת החינוכית. 'שדרת הממשק', שדרת תרבות עירונית ודופן פעילה, מייצרת מפגש ארוך ומרתק בין הלומדים, התושבים והמבקרים. בעזרת מנגנוני וויסות כניסות במבנים ובקרה על האינטראקציה בכיכרות הפונות אל השדרה, מתאפשר רכיב חוויתי מעשיר, הן לקמפוס והן לקהילה הסובבת. בין פרטיות לימודית אינטימית לבין פעילויות קהילתיות ענפה, צומח חינוך למעורבות ולאחריות ערכית, חברתית ומקצועית- חיבור ושיתוף דרך הקשבה פעילה ומכבדת.

תפישת הקיימות המוצעת בקמפוס, מבסיסה ועצם הגדרתה, היא פעולה המגיבה בראש ובראשונה על ה'יש'; הסביבתי, העירוני, החברתי, התרבותי, הפרוגרמאתי והאקלימי. שיתוף הקהילה, היות הפרויקט מקום מפגש פעיל לאירועים קהילתיים ושיתופי פעולה בין התושבים לקמפוס, מחזקים קיימות חברתית. הקמפוס מעניק לעיר רצפים ירוקים, מארג של שטחים פתוחים ומהווה בפועל רקמת חיבור בין השכונות השונות המקיפות אותו. שימוש רב תכליתי במבנים, תחת  משמרות פעילות לאורך רוב שעות היממה, מהווה קיימות פרוגרמאתית. הפניית חזיתות המבנים באופן נחרץ לצפון ולדרום, עיטופם בשכבה המיועדת לקבלת חום השמש בחורף, הצללה אופקית נוחה בקיץ והחדרת אור טבעי חוזר, מקלים על העומס האנרגטי הנדרש. קליטה מכוונת של רוח מפולשת לקירור המבנה בערבים ובעונות מעבר מורידה את הצורך בקירור אקטיבי של המבנים. שמירה נוקבת על שטחים פתוחים, צמחיה וחקלאות קהילתיים הוגדרה כמערך סוציו- אקולוגי עצמאי. לבסוף, הבחירה להשאיר שטחים לעתיד נבעה מתוך הבנה כי חזוננו, המוגבל לרוחב יריעתנו, מחייב צניעות על מנת לייצר שינוי מקסימלי בהווה שאינו פוגע בדרישות וצרכי דורות העתיד.

לאור חזון העירייה ל"בית לרוח גדולה- רוח תרבות" ובעזרת תכנון רגיש ומבנה חדשני, מקומי ובר קיימא, אנו תקווה כי נצליח לתמוך בחינוך הדורות הבאים; בהתמודדותם עם המציאות המשתנה תדיר ובהעצמתם כמנהיגי העתיד. בוגרים נוטלי אחריות ערכית, חברתית ומקצועית, בעלי חשיבה עצמאית, מערכתית אך גם ביקורתית, אנשי הקשבה פעילה ומכבדת אשר יסייעו בטיפוח חברה דמוקרטית והומניסטית- כיאה למורשת עמנו.