בית הספר אום ליסון
 
המקום:
בית ספר זה מיועד לאזור כפרי למחצה, בפאתה הדרום מזרחית של ירושלים. מן האתר נשקף נוף מרהיב עין של המפגש בין מדבר יהודה לשולי הארץ הנושבת. המגרש המיועד לבית הספר נמצא במדרון דרומי, מדרום לשכונת אום ליסון הממוקמת בהמשך לשכונת ארמון הנציב.
 
הפרוגרמה:
הדרישות הפדגוגיות מבית הספר הוצגו בצורת פרוגרמה סטנדרטית של משרד החינוך. פרוגרמה זאת כוללת עד 60% שטחי שרות, תיפעול ותנועה מעבר לשטחים המפורטים לפי יעודים. על בסיס הפרוגרמה יצרנו לעצמנו הבחנה בין יעודים וחללים. חלוקה זו מקבילה לחלוקה שבין בנינים לשטח פתוח בעיר, או בין מסה לחלל (כמו בתכנית נולי לרומא).
קיבצנו את היעודים במספר יעודי-על כדלקמן:
1. גוש כתות אם .
2. גוש המעבדות והספריה.
3. גוש מינהלה ושרות.
קימצנו במסדרונות וקוששנו שטחים ככל יכולתנו מתוך ה- 60% כדי ליצור חלל מרכזי נדיב במרכז בית הספר -  "הפורום".

עקרונות התכנון:
בית הספר הוא חלק מאתר גדול יותר החותם כיום  את הבינוי העירוני במיקטע זה של העיר. לתפיסתנו, על בנין זה יחד עם בית הספר השכן ממזרח להוות חלק מדופן ברור שיתהווה בין הבינוי העירוני לשטח הפתוח  שמעבר לו. תוצאה נוספת של הצמדת המבנים אל גבולות המגרש היא התלכדות ויזואלית של החצרות הפתוחות של  שני הבניינים ולכן הגדלה אופטית של המרחב הפתוח בלב המגרש. 
ההכרח למקם את חדרי הכיתה עם חלונות בצד צפון או דרום, יחד עם הנוף המרהיב הנשקף לכיוון הר הרודיון, הם שיקול מכריע למקם את אגף כיתות האם במקביל לצלע הדרומית של החלקה, על ציר מזרח-מערב מקורב.
מאחר ודרך הגישה נמצאת לאורך הצלע המערבית - הרי ששם מיקום הכניסה. מיקמנו את אגף המינהלה, לאורך הצלע המערבית על ציר צפון-דרום. שני האגפים, כיתות ומינהלה, חובקים את החצר הראשית, כך שהתוצאה הכללית היא בתבנית האות  L .  הזוית של ה- L מעובה: זהו המוקד הפיזי של הבנין - מקום המפגש של מערכת התנועה בבנין ומיקום אגף המעבדות והספריה. במקום זה  אנו מאגמים משאבי חלל אפשריים ויוצרים הרחבה של צומת התנועה לנקודת מיפגש והאספות - ה"פורום".  היות וזהו המוקד המוחשי של הבנין  אנחנו משייכים אליו את המוקד התימטי. מאחר ובית הספר הוא בית לספר, אנו מארגנים את המוקד התימטי סביב הספריה.  המרכז הבי-פולארי פורום-ספריה שואב אליו פונקציות כלליות נוספות: מזכירות, חדר מורים, קשר אנכי בין הקומות, ויוצר את ליבת בית הספר.
מחלל הכניסה נפרש המוקד החללי - הפורום, ובהמשך לו המוקד התימטי - הספריה. מימין לפורום נפרש אגף הכיתות, כרחוב הנובע מכיכר. משמאל לפורום ועל יד הכניסה נפרש אגף המינהלה. בלב מסגרת כעין אורבנית זו אנו ממקמים  את הספריה לא רק כדלת נוספת במיסדרון, אלא כאלמנט ראשי המצוין על ידי שני עמודים עגולים בכיכר.
החצר היא בעיקרה אמפיתיאטרון ומאפשרת כינוסים לימודיים ואחרים בחוץ.
תכנית המיתאר של ירושלים מכתיבה לנו שימוש באבן. בבנין זה אנו חוקרים מספר אפשרויות להשתמש בשפת האבן בבנין בן זמננו. 
בחזית הדרומית - כיתות האם - האבן, לבנה, סטנדרטית, מטופלת כחיפוי עור מתוח בו גזורים שנים עשר חלונות ענק. כל חלון הוא מצולע מורכב המשלב מלבן אופקי ומלבן אנכי ומאפיין שתי התייחסויות שונות לחלל הכיתה - איזור ישיבה ואיזור עמידה (שם המורה). מדפי ההצללה משתלבים בקו המורכב ויוצרים חזית חזרתית עשירה בריתמוס וקצב.
בגוש המעבדות, המרכזי, הקירות מטופלים כלוחות מחופים אבן אדמדמת (סלייב) במיקשר רומי. מיקשר זה מפר את משמעת נדבכי הבניה, מדגיש את דימוי הקירות כדפים ואת מרכזיות המיקבץ המדעי-טכנולוגי.
גוש המינהלה מטופל בצניעות המשמשת רקע להדגשת אירוע הכניסה הקורה במפרק שבינו לגוש המעבדות. 
רצף כל החזיתות הפונות לכיוון החצר מעוצב כדף אחד מקופל היוצר תחושת סגירות מגוננת. מן הצד השני עונה ומהדהד לו מערך מושבי אמפיתיאטרון ויחד הם יוצרים חדר חוץ ענק  סביב כיכר דמוית כוכב.  היוצא מן הכלל בדופן האחידה הוא חדר המדרגות הראשי - חלונותיו שוברים את האירגון הכללי של החזיתות - אנו קוראים להם חלונות רוקדים.
החלונות הרוקדים הם אלמנט מרכזי בפנים הבנין - חשפיהם משופעים ומחופים קרמיקה צבעונית והם נותנים את הטון בכל הנוגע לאוירת החלל המרכזי הפנימי. חיפוי הקרמיקה במסדרונות לא רק משמש להגנה מפני מכות ולכלוך, אלא גם מציין את הקומות השונות באמצעות צבע ודוגמה ומראה שאין הכרח שחזות בית הספר תהיה מדכאת ומשמימה.