הצעת התכנון הזוכה בתחרות מוזיאון אום אל-פחם לאמנות.
אדר' ליאור ציונוב, אדר' ליאור ויתקון, אמנון בראור אדריכלים.

הזוכים בתחרות לתכנון מוזיאון אום אל-פחם לאמנות הם האדריכלים ליאור ציונוב וליאור ויתקון
www.tsionov-vitkon.com, בשיתוף אדריכל אמנון בר אור.

אודות המשרד
ציונוב-ויתקון אדריכלים הינו משרד אדריכלים צעיר.המשרד הוקם בשנת 2004 על-ידי ליאור ציונוב וליאור ויתקון.
ליאור ציונוב – אדריכל,
בוגר בהצטיינות של החוג לאדריכלות ב אוניברסיטת תל-אביב, B.Arch
ליאור ויתקון – אדריכל,
בוגר בהצטיינות של החוג לאדריכלות ב אוניברסיטת תל-אביב, B.Arch
ובוגר המסלול לתכנון ערים ואזורים בטכניון, חיפה
פרויקטים
הפרויקטים במשרד מגוונים, בניה פרטית, לקוחות מסחריים ומבני ציבור
מבני בריאות, סיעוד, חינוך, אומנות, אולפנים, מגורים, שימור ועוד.

אודות עיקרי תכנון המוזיאון
המרקם האורבאני המגוון הוא ממאפייניה הבולטים של אום אל פחם:  שלל גדלים, צורות, נפחים, צבעים וחומרים, היוצרים קונטקסט מסועף של עיר וטבע. המגוון הסגנוני והפונקציונאלי של החלקים השונים הופך להיות מכלול הומוגני אחד בעל סדר וחוקיות משלו. 
המוזיאון מורכב מיחידות פונקציונאליות שונות המתפקדות באופן אוטונומי זו לצד זו ומאורגנות במארז של גריד מרחבי בעל זהות כוללת ואחידה. מגוון הפונקציות של היחידות השונות, והעובדה שהן יכולות לתפקד גם באופן עצמאי, מתאפשרים בזכות מבנה הגריד, שמארגן את החלקים למכלול שלם של מרכז תרבות ופנאי בעל מאפיינים צורניים מובהקים.
הסביבה הטבעית נארגת אל תוך מערכת הגריד ומשתלבת בין היחידות השונות.

סביבה- אתר המוזיאון עומד על נקודה מרכזית בין שני צירים: הציר העירוני-תרבותי (מזרח-מערב) והציר הנופי (צפון-דרום). על הציר העירוני-תרבותי פזורים מרכזי תרבות וקהילה כמו מרכז ספורט, מרכז תרבות לנוער ובתי ספר. את הציר הנופי מאפיין וואדי דרמטי ונוף וואדי ערה והכרמל המזרחי. המבנה מציע נקודת חיבור בין שני צירים אלה, היוצרת רצף של טבע ותרבות. ההצעה כוללת "שביל תרבות" פתוח לציבור החוצה את המוזיאון (גם בלי צורך להיכנס אליו) ממזרח למערב, ומבנה הממוקם בין שני מדרונות תלולים, ומשמש כנקודת תצפית / מרפסת אל נוף הוואדי הדרמטי מצפון.
הקונספט שעמד בבסיס התכנון יוצא מתוך תפיסה המבקשת לא רק לשמר את הוואדי ואת החורש הטבעי, אלא גם לחזק ולהפוך אותם לחלק אינטגראלי מהבניין בצורת צמחייה       המשתלבת בגן פסלים שבהמשכו חצר פנימית.
במקום להשתמש בכל שטח הוואדי שניתן לבנייה, פונקציות המוזיאון השונות "ארוזות" במפלסים, תוך שמירה על אזורים פתוחים וירוקים סביב המוזיאון ומקסום אפשרויות המבטים לנוף מהבניין.

שלביות- הרעיון המבני של תכנון המוזיאון בנוי על מודל השלביות: מערכת חוקים קונסטרוקטיבית המאפשרת התפתחות וצמיחה של פנים המבנה בשלבים שונים, בכפוף לחוקי הגריד.
אחת מנקודות המוצא החשובות בתכנון המוזיאון היא הרצון להגיע לשלמות מבנית כבר בשלב א'. הגריד הקונסטרוקטיבי, רצפות המבנה, המעטפת, החצר הפנימית וגן הפסלים, יושלמו כבר בשלב הראשון. בנית החלקים הנוספים של המוזיאון (בשלבים הבאים)  היא פנימית, "ממלאת" את הגריד על-פי הצורך. באופן זה, המעטפת הסופית של המוזיאון בכללותו נראית בשלמותה כבר בשלב הראשון. האזורים הפוטנציאליים להתרחבות יכולים להיות מנוצלים כבר בשלב זה כחללים ציבוריים לפעילות נוספת על פי צרכי המוזיאון (אתנחתות,מרפסות לוואדי וכיו"ב).
תכנון זה מאפשר חופש מוחלט בהתקדמות הבנייה על שלביה השונים בהתאם למשאבים הכלכליים והאופרטיביים של הפרויקט. לדוגמא: בשלב א' יבנו חלק מגלריות האוספים, האתנוגרפיה והאמנות העכשווית, כשבשלבים הבאים ההתקדמות תהיה בשטחים הפוטנציאליים בתוך הגריד. התכנית פועלת כך שהוספת הפונקציות השונות בחלקים הבאים לא תפגע בתפקוד הפונקציות שנבנו בשלב א', לא רק בגלל מבנה הגריד המאפשר זאת, אלא גם בגלל בחירת המיקום של האזורים החדשים, הרחוקים מהליבה והמבואה, שני חלקים המהווים את ליבו הפונקציונאלי והפרוגרמאתי של המבנה.
תכנון בסיס שלב א' מגיע לשלמות מבנית וויזואלית ומאפשר חופש להתרחבות עתידית על בסיס המבנה הקיים, תוך חיסכון משמעותי בתהליכי תכנון ובניית החלקים הנוספים.  

קשרים- המבנה מורכב מגריד תלת מימדי היוצר מארז לפונקציות השונות של המוזיאון. המבנה כולל מבואה וחנות, ארכיון, ספרייה, אודיטוריום, אגף חינוך וחללי תצוגה. החללים מאורגנים סביב חצר פנימית הכוללת גן פסלים, שמשתלב בתוואי הוואדי הטבעי, ומסעדה הצופה אליהם. 
רחבת הכניסה למוזיאון משמשת אתנחתא עירונית, מרחב ציבורי הכולל נקודת מפגש ופעילות, וכניסה למבואה.
המבואה, לב הקומפלקס, הוא חלל כפול דרמטי פתוח ממנו נפרשים רוב חלקי הקומפלקס (מבט אל החצר הפנימית, מפלסי המוזיאון השונים, מעבר המבקרים החיצוני, מערכת התנועה הורטיקאלית-פנימית, הירידה לאודיטוריום ואגפי המנהלות השונות). המבואה מציעה מרחב אפשרויות: כניסה למוזיאון ואגפיו השונים דרך גן הפסלים, וכניסה לאזורים הפונקציונאליים האחרים (אגף החינוך, ספרייה, אודיטוריום, חנות, מסעדה וארכיון), המתפקדים כיחידות אוטונומיות ללא תלות בשעות פעילות המוזיאון.
אגפי התצוגה מתרכזים בשתי קומות סביב החצר הפנימית, המהווה את לב המוזיאון: בקומת הכניסה נמצאים אגף האתנוגרפיה והאוספים, ובקומה הראשונה חללי תצוגה לאמנות עכשווית ותערוכות מתחלפות. הארכיון נמצא בקומת המרתף, בסמוך לאודיטוריום ולחללי האחסון. בקומה השנייה - קומת הגג - נמצא אגף החינוך, היושב על הציר העירוני-תרבותי, ובית קפה הצופה אל נוף הוואדי.

תכנון המוזיאון מציע שני מהלכי תנועה עיקריים:
תנועה במוזיאון – תנועת המבקרים מתחילה ברחבת הכניסה החיצונית, ומשם כניסה למבואה. מהמבואה הפנימית מתפצלות הפונקציות השונות, ביניהן המוזיאון עצמו על חללי התצוגה שלו, החצר הפנימית וגן הפסלים. חללי התצוגה מתארגנים באופן מעגלי סביב החצר הפנימית. התנועה בגלריות היא סביב החצר, כשהגלריות עצמן יוצרות לא רק מסלול פנימי ביניהן, אלא גם מסלול החווה את החצר הפתוחה.

תנועה מחוץ למוזיאון/אקראית – המבנה מאפשר תנועת עוברי אורח, הממשיכה את הציר העירוני-תרבותי, ממזרח למערב. ציר זה עובר דרך החלל הכפול של המבואה, ומציע מבט אל החצר הפנימית מבלי להיכנס למוזיאון. בהמשך הציר, אגף החינוך, גג המוזיאון ובית קפה המשקיף אל הנוף.                                  

מעטפת המבנה מורכבת ממשרביות, סבכות אופייניות לאדריכלות אסלאמית, שלהן תפקודים מגוונים: אדריכליים, אקלימיים, חברתיים ואסתטיים.
השימוש במשרביה, שהתפתחה במטרה ליצור הבדלה בין פנים הבית לחוץ, תורם לחיזוק מקומו של המוזיאון בקונטקסט הנופי והמקומי. בעוד שהמשרביה משרטטת את גבולות הבניין, היא לא אטומה לגמרי. בשעות בהן מואר המוזיאון באור השמש, חלקה החיצוני של המשרביה מואר מאוד וצפיפות חלקי הסבכה אינו מאפשר למי שנמצא מחוץ למוזיאון לראות את המתרחש בתוכו (אלא רק רמז של פעילות). מתוך המוזיאון, החשוך יחסית לחוץ, ניתן לראות את המתרחש בחוץ.

המשרביה מעוצבת מטקסטורות של אותיות בערבית, שלהן חוקיות קבועה: מרחקים ונפחים זהים של נגטיב ופוזיטיב. חוקיות אסתטית זו עוברת גם אינטרפרטציה טכנולוגית אדריכלית:
המודולים של המשרביה הם פריקאסטים (precast) המיוצרים מהחומר GRC, שלהם שלוש תבניות בסיסיות, הקובעות את דרגת השקיפות וההצללה. כל תבנית מוצבת על פי הפונקציה המוזיאלית, בהתאם לפרוגראמה של המוזיאון הדורשת התמודדות עם מגוון של מצבים חללים שונים הקשורים בטמפרטורה, תאורה, פנים/חוץ ומיסוך – סימון חללים.
בגלל אופיו הפונקציונאלי של המפלס הראשון (חללי אוספים ואתנוגרפיה) לא מתבקשת חדירת אור טבעי , ולכן המשרביה יצוקה כתבליט, והיא אטומה לגמרי. במפלס השני (חללי התצוגה העכשווית) מתוכננת כניסה מבוקרת של אור טבעי , ולכן המשרביה אטומה למחצה. בטיילת הגג  המשרביה מאפשרת חדירה מקסימאלית של אור טבעי.

כל יחידה בגריד מורכבת משש תבניות מחוברות. חומר המשרביה בנוי מGRC, בטון מחוזק בסיבי זכוכית בעל יכולת עמידות גבוהה. משקלו של ה-GRC הינו קטן בהרבה ממוצרי הבטון הטרום-מסורתיים, דבר שנלקח בחשבון במחשבה הקונסטרוקטיבית של הבניין. חומר זה מאפשר ייצור מודולים בתבניות תעשייתיות. ניתן להגיע לכמה טיפוסי תבניות, היוצרים מגוון רחב של אפשרויות חיבור ומשמעות. 

גלריית התצוגה העכשווית: חלל מודולארי המשתנה על פי אופי התצוגה וגודלה. קירות התצוגה מאפשרים בקרה על כניסת האור ותנועת המבקרים. סביב הגלריה מתוכנן מסלול צמוד למעטפת החיצונית, המאפשר מבט אל הנוף, או לחילופין הצבת אובייקטים מוזיאליים הדורשים אור מרבי. בנוסף, נפתחים סקיילייטס (skylights) אל הגלריות, המכניסים אור טבעי מבוקר ומאפשרים הצצה מטיילת הגג לנעשה בגלריות.

גישת הבנייה הירוקה מיושמת בתכנון המוזיאון בכמה נקודות מרכזיות:
שימור משאבים טבעיים: שימור ופיתוח החורש הטבעי בוואדי, ובנייה בתכסית מינימאלית על פחות משליש משטח האתר, לרבות התוספות המתוכננות בשלב ב'. שמירה על החורש הטבעי ושילוב אזורי חורש כחלק אינטגראלי מהבניין. הוואדי נלקח כאלמנט תכנוני דומיננטי בסביבת הבניין ובתוכו.
הצללה / חדירת אור: תכנון המוזיאון מאפשר חדירת אור טבעי מבוקר לבניין דרך אלמנטים מסננים התורמים לפיזור האור בכל חלקי הבניין. השימוש במשרביות (ובאלמנטים מסננים אחרים כמו סקיילייטס) תורם להגדלת היעילות האנרגטית של הבניין. בסקיילייטס מתוכננת מערכת שליטה על כניסת האור עד אטימות מוחלטת בצורת רפפות הצללה. גם הצמחייה המתוכננת (בסביבת הבניין ובחצר הפנימית) תורמת ליעילות האנרגטית,  והיא משמשת מסנן נוסף במערך בקרת חדירת האור לבניין. תכנון הצמחייה הנוספת סביב המבנה יבטיחו הצללה על קירות המוזיאון בתקופת הקיץ החם מחד ויאפשרו קליטת קרינה של השמש בחורף.
מעטפת הבניין: מבוססת על GRC, חומר מרוכב מבוסס-צמנט. החומר הבטוני הוא בעל מסה תרמית יעילה, המאפשרת חיסכון באנרגית חימום או קירור המוזיאון. המעטפת היא שכבה אחת במערכת רב שכבתית של קירות. באופן הזה נוצר בידוד תרמי המושג על ידי חללים הנוצרים בין הקירות השונים לשכבה החיצונית. בנוסף, גוון המעטפת הוא בהיר, ולכן בעל כושר החזרת אור גבוה יותר החוסך באנרגיה. 
גג ירוק -  גג הבניין הוא טיילת ירוקה המאפשרת טיול ומבט אל הנוף, והצצה לחללי התצוגה דרך סקיילייטס. הגג הירוק מהווה חלק אינטגראלי גם מהציר הקהילתי-תרבותי, הפתוח לציבור שאינו מבקר במוזיאון עצמו. גם אגף החינוך נמצא במפלס זה, מה שמאפשר פעילות קבוצתית בסביבה ירוקה בתוך גבולות הבניין.
יתרונות הגג הירוק באים לידי ביטוי גם ברמה האקוסטית - הגדלת יכולת הבליעה ובידוד הרעש של הגג, וגם ברמה האנרגטית - הקטנת צריכת האנרגיה לחימום בחורף ולקירור בקיץ. בגלל אופייה המיוחד של הטופוגרפיה, הגג נראה ממקומות שונים במתחם, ומהווה חזית חמישית בעלת ערך אסתטי מוסף.