לסרוג את הבית

דיירים: 4
מיקום: צפון תל אביב
שטח: 125 מ"ר
צילום: יואל אליווה

בדרך כלל, מלאכת תכנון ועיצוב דירה מתחילה במפגש בין המעצבת לבעלי הנכס, כדי ללמוד את הצרכים והרצונות היחודיים - מה הסגנון והצבעים האהובים על הדיירים, מהם הרגלי הבישול והאכילה, היכן מרבים לבלות יחד ואיזה פתרונות אחסון נדרשים.

במקרה שלפנינו, לא ידע בעל הדירה, הנמצאת בשכונה חדשה בצפון תל אביב, מי עתיד להתגורר בדירה: האם יגור בה הוא עצמו? האם ישכיר את הדירה? או אולי תתגורר בה נכדתו ומשפחתה הצעירה? בניית הדירה אך החלה והאכלוס נראה רחוק, לכן ביקש להשאיר את הדירה כקנבס ריק ולבחור בגוונים סולידיים, עליהם יתאפשר להוסיף בהמשך. בנוסף ביקש כי המוצר המוגמר יעמוד בדרישות תחזוקה מחמירות.

על פי הנחיה זו, בחרה המעצבת בחומרים פרקטיים ועמידים, בעלי ניקיון עיצובי: לריצוף הדירה נבחר גרניט פורצלן ניטרלי בצבע חול-אפור, בהתאמה לאבן החיפוי והמראה החיצוני של הבניין וסביבתו, ועבור מרפסת השמש נבחרו אריחים עכשוויים דמויי פרקט, בגוון המשתלב עם שאר הריצוף. עבור המטבח וחדרי הרחצה נבחרו חומרים עמידים, במראה מינימליסטי ונקי, כולל דלתות פנימים עמידות במים.

המעצבת החליטה לשמור על חלל פתוח באזור הציבורי, ולאפשר גמישות בהצבת ריהוט עתידי, לכן בוטל תכנונו של קיר מפריד בין המטבח לפינת האוכל. כך התקבל חלל אחד, המכיל מטבח, פינת אוכל מרווחת וכן חדר מגורים ומבואת כניסה פתוחה. במטבח הוחלט שלא להוסיף אי עבודה ולאפשר למקם שולחן אוכל ארוך בפינת האוכל, תוך אפשרות גלישה לשטח המטבח, במידת הצורך. בחדר השינה בוצע תכנון מחדש, כולל שינוי תשתיות החשמל והאינסטלציה, בכדי להגדיל את חדר הרחצה הצמוד.

בתום הבנייה התקבלה דירה מאופקת בגוונים סולידיים, מונוכרומטיים, ולדירה נכנסה משפחה צעירה ולה שני בנים קטנים: ילד בן חמש ותינוק בן שנה. בני המשפחה ביקשו לשכן את ילדיהם בחדר משותף, ולהסב את חדר הילדים הנוסף לחדר אורחים ומשחקים, ואת הממ"ד לנצל כחדר ארונות.

בשלב זה, בכדי לעצב את אופי הדירה ולהתאימה לדיירים החדשים ולחפציהם, ומכיוון שאם המשפחה אוהבת טקסטיל ואמנות, בחרה המעצבת בקונספט צבעוני ואמנותי, והוסיפה צבע ואופי לחלל, בעזרת חפצי אמנות ואביזרים משלימים. תהליך הטמעת הקונספט החל בהעמדת הריהוט, ששימש את המשפחה בדירתם הקודמת (כגון ספה שחורה, איכותית ונוחה), ובבחירת ריהוט המתאים לדירה החדשה: נבחרו שולחנות סלוניים מעוגלים, לעידון המראה הדומיננטי של הספה, ופריטי ריהוט ונגרות נוספים בהתאם לצרכי האחסון ומבנה הדירה. עבור הסלון בחרה המעצבת תמונות שמן של האמנית הישראלית דנה קרינסקי.

הצבעוניות העיקרית ומה שנתן לדירה את האופי הסופי, המתאים לגרים בה, התקבל באמצעות בחירת המעצבת בבוגר שנקר, שי שניידרמן, אמן טקסטיל שנע על קו התפר בין עיצוב לאמנות. שניידרמן מבצע רקמה, סריגת משטח ותפירה ישירות לחפץ: רהיטים, סירות מפרשים, נעליים תיקים ועוד. כולם עטופים בדים וסריגים, שחוברו יחד בתפירה ידנית, שעטנז עז שיוצר משטחי אריג, בעלי טקסטורה משתנה, בעיקר בבדי ג׳ינס כחול ובקורדרוי כתום. הפירוק וההרכבה מחדש נעשים ברקמה ידנית, והשילוב של הבד הקשיח עם סריגים גמישים, מעניק לו ייחודיות של חתימת יד אמן.

בהתאם לקונספט הכללי של  הדירה, בחרה המעצבת עבודות רבות של שניידרמן. כמעט בכל חדר מופיעה יצירה או פסל מעבודותיו: רמקולים רקומים וסרוגים לסלון, מוסיפים צבע כתום וחי לאזור הישיבה. מפה לשולחן האוכל. שטיחונים, מנורה ושידת צד סרוגות, לחדר השינה. פסל סירת מפרש גדול, שטיחונים לחדר האורחים. שטיחונים ומגבות ג'ינס לחדרי הרחצה.