בית פרטי קטן (130 מ"ר) על מגרש של חצי דונם, דו-משפחתי.
בית מפלס אחד ללא מדרגות וללא היצמדות לקיר השכן, כך שנוצר בית בודד מתוק וקטן.  הלקוחות רצו בית של פעם, צנוע, חם ומזמין. ההחלטה לא להיצמד לקיר השכן יצרה גם היא עניין וכמובן לא רק ששדרגה את ערך הבית מדו-משפחתי לבית בודד אלא גם כמובן הוסיפה כיווני אויר.
כדי ליצור הרגשה של מרחב, כל קיר החלל הציבורי הוסב לחלון באורך 9 מטרים ובגובה של 3 מטרים. החלון הענק מתפקד כיציאה לגינה הן מהמטבח והן מהסלון.  הפרגולה שממשיכה את החלל הציבורי לאורך כל 9 המטרים בעצם מכפילה את גודל הבית. כל הפתח נסגר ע"י חלון בלגי שתוכנן בהתאם.
בנוסף חופתה תקרת הרעפים מבפנים בקורות עץ שנצבעו לבן כך שגובה החלל הציבורי מתנשא עד ל- 5 מטרים. שני אלמנטים אלו בעצם יצרו הרגשה של בית רחב ידים ומאוד לא שיגרתי.
המטבח, אריחי המטבח ושטיחי הריצוף הוזמנו מאותו ספק, מצוירים בעבודת יד ובעצם יוצרים אוירה חמה, צעירה וצבעונית במרכז הבית.
דלת הבית תוכננה במיוחד בסגנון נווה צדק/יפו, בעלת שני כנפים, ממתכת והוזמנה אצל מסגר.
עוד בבית, מעניין:
1. סוויטת הורים כוללת  ארון כיור פתוח לחלל. בשילוב באריחים מצוירים.
2. תקרת הרעפים בסוויטת ההורים צופתה בדומה לחלל הציבורי בעץ שנצבע לבן.
3. שירותי אורחים כוללים כיור אדום בעבודת יד מונח על גבי מדף עץ מולבן.
4. דרכי הגישה לבית רוצפו בדק שנפערו בתוכו איים לערוגות צמחים.
5. מפאת החלל הקטן אזור הטלויזיה הוגדר ע"י מדפי גבס מרחפים אשר משמשים פונקציונלית את צורכי הפינה וכוללים ספרים, קלטות ודברי אומנות ועם זאת נעלמים בחלל ולא תופסים שטח ריצפה.