הפרויקט עוסק בבינוי של העיר תל אביב לאורך קו החוף - איזור שהעיר הפנתה אליו את ערפה עם השנים והוא עומד כעת מתפורר ולא בשימוש על ידי הציבור.

בשלב ראשון עסק הפרויקט בעיצוב אורבני: הדיעה הרווחת היא כי ע"מ לקיים קשר טוב של עומק העיר עם החוף – יש לשמור על קווי מבט אל הים ו"תחושה" שלו מתוכה. אולם בעיר ת"א מתקיימת תופעה טופוגרפית ייחודית, שבה העיר מתפרסת לאורך הגב המתון של מצוק כורכר, ובאיזורים נרחבים החוף אינו נראה ממילא. לכן, מציעה התכנית תכנון של איזור עירוני פעיל, המאפשר הגעה של מסה קריטית של שימושים ומשתמשים שיאפשרו קיום עצמאי של חלל עירוני אינטנסיבי, שיגרום לרצף הפעיל של חללי העיר להגיע מרחק פסיעה מן הים, ויציג בפני תושביה איזור בו יוכלו להשתמש בדרכם אל "המגנט הטבעי" – הים.
תכנית זו מתיחסת לתחום הטיפול הצר, שבין הרחובות הירקון וה.סמואל.

בשלב שני, התמקד העיצוב האדריכלי בעיצוב ככר לונדון (בהתעלם מהתכנית הנבנית שם כיום). בככר לונדון באים לידי ביטוי שני יתרונות בסיסיים המאפשרים את מימוש ההזדמנות לפתוח את העיר אל הים ולהפעיל את החלל דווקא כפתוח ולא על ידי הצפיפות של הבלוק האורבני:
א. הפרש גבהים של 6-7 מ' מרח' הירקון לרח' ה.סמואל
ב. מפגש של 3 הצירים החשובים: הירקון,ה.סמואל,בוגרשוב.
בנוסף קיימת בעיה בחלל זה והיא גדלו והפרופורציה הארכית שלו - בעיה שעלולה לגרום לאי ניצול/חויה של חלקים נכבדים ממנו עקב הנטיה של הולכי הרגל לנצל תואי הליכה טבעי, ועקב אי ההצלחה של דפנות מסחריות התלויות בתואי הליכה זה.
מסיבה זו חולקה הכיכר לשני חללים עיקריים: חלל עליון המהוה התרחבות של רח' הירקון, וחלל תחתון המהוה התרחבות של רח' ה.סמואל. האלמנט המעניק דופן נוספת לכל חלל משני אלו, המקשר ביניהם, והמותח את רח' בוגרשוב עד לחוף הים - הוא מבנה ציבור מורכב.

מבנה הציבור - תחת אותה הכותרת של השבת תוכן תלאביבי למקום שהעיר זנחה - הוא מרכז מחקר ליצירה בתל אביב, המתמחה ב-4 מדיות: ספרות, שירה, אמנות פלסטית, ואמנות קולנועית. הוא מחולק לאלמנט ספרייתי - הבולט מעל החללים הציבוריים, ואלמנט מוזיאלי - המעוצב מתחת לחלל העליון ומקבל חזית-שוטפת-אור מן הים, על מנת לגעת בו במינון מינימלי ולשמור על הפתיחות מערבה. למבנה שתי כניסות - מכל אחד משני החללים - העילי והתחתי. שני פואיים אנכיים מארגנים את הקריאות של ארגון החללים כבר בשלבי הכניסה.

מבנה הספריה מתוכנן כך שהוא חושף במידה מקסימלית את חוית הספריה אל הים ואל הככר, למעט באגפים המנותקים של חדרי העיון, ואגפים הדורשים הגנה על מוצגים רגישים או בידוד אקוסטי מקסימלי. במעלה הפואיה האנכי הצפוני עולה גרם המדרגות הראשי - שבו כל פודסט זוגי מהווה כניסה לציר המנקה את התנועה בכל קומה, לאגף קלאסי (חומר כתוב), ומעבר לאלו אגף מולטימדיה. קצה הגרם מגיע אל קומת אוסף פרטי ומשרדי הנהלה. מבנה המוזיאון איננו שגרתי מבחינה זו שהוא מציג מוצגים שאין המבקר בא לראותם בלבד, אלא גם להשתתף בפעילות פדגוגית ויוצרת סביבם. התערוכות המישמות עקרון זה הם לב ליבו של המוזיאון, סביבם מאורגנת מערכת התנועה - ואליהם היא מתכנסת ונפתחת.
המוזיאון מציע גם את שירותיהם של חדרי מחקר, אודיטוריום הפועל באופן עצמאי גם עם סגירת המוזיאון (בולט כפויליון כלפי הכיכר), וכן מזנון, המחולק לשניים: חלק פרטי של המוזיאון וחלק ציבורי הפונה לרח' ה.סמואל. באי ה"בר" של המוזיאון יכולים לטפס אל המסעדה המשקיפה אל הים, ואילו באי הבר הנכנסים מהטיילת - יכולים להיכנס אל המסעדה הפרושה מעל ולאורך הפאטיו של המוזיאון ומול הטיילת והים.

השפה האדריכלית של הפרויקט היא אפקית, מאופקת ונקיה. העושר בא לידי ביטוי בחזיתות, וב- SKINS שלהן שבא להגן על המוצגים והכרכים. ציר רחוב בוגרשוב נגמר בירידה המכובדת אל הים דרך הפאטיו של גן הפסלים - שמהוה הצצה של החלל הציבורי אל המוזיאון. במקביל יורדת הרמפה העיקרית המקשרת בין שתי הכניסות, שלארכה נעלם מעיני המשתמש חלל אחד בהדרגה, ושכנו בהדרגה נחשף.