בפרוייקט הגמר שלו, החליט אבירן מצרי לבחון, לגלות ולהעריך את זהותה של העיר רמת גן. הפרויקט שוקל מחדש את ההתייחסות לתושב, לרחובות ולגנים ובוחן את מקום המפגש בין העיר הישנה ובין חלקה השני של העיר, תוך כדי שימת דגש תכנוני על מפרק עירוני.

במרכזה של העיר רמת גן עובר אחד מצירי התנועה הראשיים בארץ, דרך ז'בוטינסקי. הציר האינטנסיבי והארוך מקשר בין ערי המרכז, מיפו-תל אביב ועד פתח תקווה. ציר זה עומד כחומה תודעתית ופיזית ומחלק את העיר לשני חלקים, הצפון והדרום.

התפתחות העיר רמת גן החלה בחלקה הדרומי עם תכנון המתייחס ישירות לטופוגרפיה של איזורי הגבעות שלה  ל"עמק" שבינהן דרך איפיונים שונים.  אותו תכנון נקטע בציר ז'בוטינסקי ומתעלם מהקורה מצידו השני של הציר מבחינת תכנון אורבני ואיבוד הזהות של חלקה הצפוני. 

אחד הפספוסים הארכיטקטונים הבולטים בעיר רמת גן מתבטא בחוסר התייחסות לאחת הגבעות החשובות בה - גבעת נפוליאון. בחלוף הזמן הועבר שטחה אל העיר תל אביב, אך עודנה שייכת במהותה לסיפור העיר רמת גן ולתושביה.

הפרויקט מתמקד במקטע ספציפי של ציר ז'בוטינסקי  ומבקש ליצור איזור כניסה והתאספות אל תוך עיר. אבירן מצרי פותח בהצעתו דרך חדשה מכיכר העיר הישנה "אורדע", דרך השדרה היוצאת ממנה "שד' הילד" ומשתי הגבעות "גן אברהם" ו"גן שאול" ומובילה אל כיכר העיר החדשה המוצעת, שבה מתוכננת תחנה של הרכבת הקלה ומשם אל השדרה "שד' רוקח"המובילה אל הגבעה השלישית "גבעת נפוליאון" שתקבל את ההנכחה הראויה לה ותהא משויכת לעיר רמת גן