בפרויקט הגמר שלה יצרה הגר אביב כלים המעוררים חושים שונים בצורות שונות, דרכם היא מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות ושינוי הגבולות הקיימים. הכלים מאפשרים גילוי של טעם, ריח, טקסטורה וקול, ולא דרך האוכל עצמו בלבד.

שם הפרויקט נולד מתוך מפגשה של אביב עם ספרו של מרסל פורסט ''בעקבות הזמן האבוד''. בספרו מתאר סצנה בה טעמה של עוגיית מדלן טבולה בתה עוררה בו שמחה עצומה וזיכרונות מילדותו. החוויה שתיאר בספרו, שמכונה מאז ''תופעת פורסט'', הייתה הבסיס להשערה מדעית במחקר שנעשה באוניברסיטת בראון בשנת 2002. במחקר זה גילו שגירוי חושי יכול לעורר תחושות ורגשות חזקים. תופעת פורסט הפעילה את אביב וגרמה לה לרצות לעורר תחושות ורגשות בזמן חווית האכילה דרך יצירת כלי אוכל המייצרים גירוי חושי.

כלי אוכל הם אבן היסוד של התרבות המערבית בפרט ושל האנושות ככלל. בעולם המערבי אכילה נהייתה מבוקרת בעקבות התפתחות האתיקה והנימוסין. ההתנהגות שלנו בהקשר ל- איך אנחנו אוכלים, מה אנחנו אוכלים, מתי אנחנו אוכלים ואיך אנחנו מחזיקים כלי אוכל, כל אלו כבר נקבעו לנו. הסכו''ם, הקערות, הצלחות והכוסות הם כלים שנוצרו בעקבות האתיקה וקוד ההתנהגות המושרשים בחברה שלנו, וכולם מייצרים גבולות וחוקים.

לאורך ההיסטוריה לא חל שינוי משמעותי בכלי בהם מוגש האוכל, ויש פער בין התפתחות האוכל לבין הכלים עד כדי כך שמסעדות שף יוקרתיות מעדיפות לא להשתמש בצלחת המסורתית ומחפשות דרכים יצירתיות להגיש אוכל: הגשה בתוך צדף, קרש, נייר ממוחזר או אפילו נעל. העדר כלים תואמים למופע השף גורמים לבחירת כלים שאינם מתחום המזון ופוגמים בחווית האכילה. כמו כן ''טקס'' האכילה, הכנת המזון והגשתו הופכים לאירוע מרכזי. ריבוי מסעדות, מדורי הבישול, תכניות טלוויזיה וכן הפיכתם של שפים לגיבורי תרבות, מסמנים את מעמדו החדש והבלתי מעורר של האוכל.

הגר אביב בוחרת להעצים את חווית האכילה באמצעות יצירת סדרת כלים ייחודיים התואמים את השינוי שחל בעולם האוכל, דרך עוררות החושים. אכילה אינה פעולה המערבת את חוש הטעם בלבד, אלא חוויה רב חושית הכוללת טעמים, ריחות, מרקמים וצבעים. בפרויקט הגמר שלה מעוררים הכלים חושים שונים בצורות שונות, דרכם היא מאפשרת לסועד לחוות חוויה המייצרת סקרנות תוך שינוי הגבולות הקיימים. אביב מאפשרת לסועד לגלות טעם, ריח, טקסטורה וקול לא רק דרך האוכל עצמו.