בפרויקט הגמר שלה, בודקת נטע גרינבאום את יכולת המרחב לשמר זכרונות של חיים, תרבות ומקום. לרוב, ניתן להבין את המילה ''זיכרון'' דרך שלושה אופנים: התייחסות אחת היא זכרון כשריר, ככוח, במובן הפיזי או המחשבתי, איבר שניתן לאמן ולחזק. התייחסות שנייה היא זיכרון כאלמנט מתזכר, מנמוניקה, כלי המסייע לזכור, מעורר ומשחזר. ההתייחסות השלישית היא זיכרון כשארית, כנותר, זכר לדבר מה שהיה קודם וכבר לא בנמצא.

גרינבאום מתייחסת אל רעיונות אלו בהקשר של מקום ומרחב, ומדגימה כיצד ביכולתו של מקום לפעול כאלמנט מתזכר, המגולל את סיפורו ומעבירו מדור לדור. אולם יכולת זו מותנית בהישארותו רלוונטי, חי ופועם, מותאם לחיים המודרניים, לעיר המתחדשת.
פעולת ההיזכרות מתחילה אצל גרינבאום בזיהוי התבנית המרחבית של המרקם הקיים, תבנית הטומנת בתוכה את זיכרון המקום. ממנה, ניתן לחלץ תבנית חדשה ורלוונטית. במילים אחרות חילוץ תבנית זו היא היא פעולת ההזכרות. פעולה זו, נותנת פרשנות מרחבית חדשה לאותו רעיון ייחודי הנמצא בזיכרון המרחבי.

הפרויקט של נטע גרינבאום מצוי ברחוב לה-גווארדיה בתל אביב. מתוך למידה של רחוב זה וסביבתו, בחרה גרינבאום לחלץ מהמרקם הייחודי את תבנית הגנים החוצצים בין שיכוני הרכבת. הגנים הם המרחב הציבורי עליו נשען סיפור המקום בתודעה ובזיכרון. פעולת ההזכרות מבקשת ליצור מרחב הנותן פרשנות מחודשת לאותה תבנית גנים ייחודית.

הגנים, לפרשנותה של גרינבאום, מקבלים תנועה ועומק חדש, המתחיל ברחוב לה גווארדייה ומגיע עד לאיילון. הם מגדירים מחדש את אופי המגורים לצד הגן ואת רעיון עיר הגנים של תל אביב. כך ביכולתו של הזיכרון של רחוב לה גווארדייה להקנות זהות ייחודית למרחב ולאפשר לזיכרון שבו להישאר חי, מתחדש ורלוונטי.

הגן התחתון - מתחיל באותו מרחב בין שיכוני הרכבת ומפלס דרכו באדמה עד לאיילון. נחל איילון - החוץ הגדול מכניס דופן ציבורית הבונה את הגן, עולה ומתפסת עד לרחוב לה גווארדייה ומגדירה את הדופן שלו מחדש.
הגן העליון - נע בתנועה מקבילה לגן התחתון, מפתח סיפור שונה מהגן הגדול. זהו גן פנימי ''סודי'', בעל קנה מידה מקומי, המשרת את יודעי המקום ואת המתגוררים בשכונה.

למרחב החדש שנבע מפעולת ההיזכרות ישנם מפרקים, כל מפרק הוא פגישה בין שני תכנים. זהו מקום רב שכבתי בו נפגשות לא רק תנועות איילון ולה גווארדייה. שם, גם שני הגנים נפגשים, העליון והתחתון. עומדים זה מול זה, את הפער הם מקפלים בתוכם. את הסיפור ואת הזיכרון, הישן, עם זה הנבנה. מפרש מחדש את המקום ומכונן את תופעת הזיכרון כפעולה.