בפרויקט הגמר שלה, מתכננת אנה קיסליצינה גג של מבנה ציבורי המחזיר את תל אביב אל תכנית המתאר הראשונה שלה.

עם התפתחות המגפוליסים לאורך ההיסטוריה, סגנון חיים האורבני נהייה מתבודד, מופנם ותחרותי יותר. התופעה הזאת מעמידה אולטימטום לתושבי העיר - להיות לבד או להיות חלק מהחברה. בעוד שטבע האדם אומר לנו להיות עם האחרים, הסביבה האורבנית מגדירה את החוקים שלה. ברגע שלא קיימת פלטפורמה משותפת שמאחדת אנשים ללא הבדלה לפי גיל, מעמד, צבע עור או מין, קשה לבנות קשרים מחוץ לסביבה של עבודה או בית. לעומת זאת, תכנון נכון של המרחב העירוני ושל השטח הציבורי בפרט יכול להשפיע ברבות על יצירה ושמירת הקשרים הללו. 

הפרויקט מורד בסגנון החיים המסתגר המתפתח בתאי המחיה הצפופים של בלוק תל-אביבי טיפוסי. בבסיס הפרויקט יושבים העקרונות של תכנית מתאר הראשונה של תל אביב. המתכנן הסקוטי סר פטריק גדס, שיצר את התוכנית, נתן חשיבות רבה לזה שבכל בלוק מגורים בהכרח יהיה מרחב ציבורי פתוח להתכנסות הקהילה ולצרכים חברתיים אחרים. כמו כן, הוא הגביל את כמות הקומות בבנייני מגורים לשתיים.זאת אומרת, שהוא יצר תלות בין צפיפות המגורים לבין כמות השטח הציבורי שחייב להיות פר נפש.

תל אביב גדלה לגובה ללא הרף ומבני מגורים כבר מזמן עברו את המגבלה של שתי קומות. השאיפה של הפרויקט היא לפצות את הציבור בשטח משותף שמגיע להם כזכות ויליצור מקום מפגש אלטרנטיבי בסביבה האורבנית הצפופה, שיהיה מיועד למנעד רחב של האוכלוסייה. שימוש בעקרונותיו התכנוניים של פטריק גדס והתאמתם לתנאי הסביבה המודרנית מהווים תשתית ליצירת מציאות אורבנית חדשה.

הפרויקט ממוקם בגגות של מבני ציבור בפריסה עירונית– אלה הינם שטחים עצומים ולא מנוצלים, בעלי פוטנציאל אדיר ליצירת מפלס נוסף של פעילות עירונית. הקונסטרוקציה הינה זמנית ומאפשרת פירוק, מעבר מגג לגג והרכבה מחדש בהתאם לטופולוגיה, שטח ותנאים של אותו גג. הפעולה של מעבר מקום מתבצעת לפי הדינמיקה של התפתחות העיר, וברגע שאין יותר צורך בקונסטרוקציה, ניתן לעשות שימוש חוזר באותם מודולים באזור שזקוקים בו בשטח ציבורי נוסף.

השפה העיצובית של הפרויקט נוגעת הרבה במושג הזמניות – זה מודולים פריקים שבנויים בהשראה של פיגומים, משהו שיכול להשתנות ולגדול בעת הצורך. הקונסטרוקציה בנויה ממוטות במבוק משולבים בבמבוק חי וצומח. הבמבוק הטבעי מאפשר גדילה של המערכת בציר האנכי בפרופורציה לצמיחת האוכלוסייה, כלומר זה מבנה שבונה את עצמו ועם הזמן יכולים להתווסף עוד ועוד חללים ומפלסים. 

המפלסים של רצפת הקונסטרוקציה הזמנית נעים בין כמה גבהים שונים, מה שמאפשר הסתרת מתקנים של מערכות אוורור שהותקנו בעבר על גבי הגגות הקיימים, וגם עלייה הדרגתית לקומה נוספת, שנבנית באמצעות צמיחת הבמבוקים החיים. כמו כן, משחק במפלסים יוצר איכויות נוספות לתוספת הזמנית. למשל, הגבהות למופעים ונאומים,אזורי משחק וישיבה ברמות אינטימיות שונות,שטחים ירוקים, נקודות תצפית ואזורי שהייה מגוונים למטרותיהם השונות של המבקרים.המערכת כוללת סככות מבד פוטו וולתאי שניתן להתאים אותן לאזורים שונים לפי הבחירה של המבקרים. ובנוסף לכך, ההתערבות מתכוונת שילוב של מערכת אגירת מי גשם בגג הקיים להשריית הבמבוקים החיים.