קוראים לי נוי נווה ואני לא אוהב ילדים.
לא ממש מסתדר איתם, לא מתחבר אליהם, לא מבין אותם. עדיף שלא אתקרב אליהם ושלא יתקרבו אליי. מצטער, אבל אני לא אעשה לייק לתמונה של הזאטוט מכוסה ברוטב עגבניות, לא אשאל באיזה שבוע את ואם זה בן או בת, ולא אעשה עליהן בייביסיטר למרות שהן אחייניות שלי. משהו שם, בפוצי מוצי הזה, לא עובד לי. אני אפילו לא רוצה להיות אבא.

זה משפט שיכול לזעזע רבים כי אנחנו חיים בחברה בה כולם מוכרחים להביא ילדים. למה? כי לכולם כבר יש, כי ההורים לוחצים, כי השעון הביולוגי מתקתק, כי אפשר, כי צריך, כי ככה. אז אני אומר שלא ככה. אי אפשר להכריח אותי, ועוד אנשים שחושבים כמוני, להפוך להורים בעל כורחנו. אתם לא מחליטים עלינו וזאת החלטה לגיטימית לגמרי שיש לה מקום במאה העשרים ואחת, אז אתם יכולים להוריד את הגבה, תודה.

LooProduction=Loop+Reproduction
הוא סרטון אנימציה אותו יצרתי במסגרת פרוייקט הגמר שלי במחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT, המכון הטכנולוגי חולון, העוסק בנושא זה. מכיוון שאני מציג בעבודתי כיוון מחשבה שיכול להכעיס אנשים רבים, החלטתי לעשות זאת אמצעות אנימציה קלילה ובנימה מחוייכת, שתמתיק את הגלולה. היה ברור לי שאשתמש בפינגווינים בפרוייקט הגמר שלי מכיוון שזאת חיה שאני אובססיבי לגביה מגיל צעיר, ומלבד לכך, ישנם קווים מקבילים רבים בין אורח חייה לחיי בני האדם (יצירת קשר זוגי מונוגמי וגידול וטיפוח הצאצאים בהקרבה אין סוף).

הסטוריבורד הראשון של הסרטון, אותן קומפוזציות המתארות את עלילת הסרט כמו בסטריפ קומיקס, צוייר תחילה באמצעות עט גרפי בתוכנת הפוטושופ אך תהליך עיצוב הפריימים המשיך בתוכנת אילוסטרייטור הווקטורית. אני אוהב מאוד אנימציה קלאסית, ותחילה חשבתי שמא עליי לעשות את הסרטון בטכניקה זאת, אבל לבסוף החלטתי לדבוק בטכניקה מהירה יותר שבה אני יותר מיומן.
השפה העיצובית מתבססת על צורות גאומטריות מעוגלות וקווי מתאר זורמים היוצרים אווירה רכה ולא מאיימת, ובצבעוניות מונוכרומטית וכחולה המשדרת את הקור הפיזי והרעיוני של הסרט. תהליך עיצוב הדמויות עבר שלבי סקיצות רבים, לאורכם חקרתי מהם המינונים הנכונים בין תיאור ביולוגי מובהק של פינגווין לבין ההפשטה אליה אני תמיד שואף בעיצוביי.

העיצוב שנבחר שואב השראה מעיצובי ציפורים של אנימטורים רבים, ביניהם ניק פארק (Wallace and Gromit) וצ׳ארלס הוטנר. צורת ״הנורה״ של הפינגווינים איפשרה לי ליצור פנים עם עיניים מודגשות בחלקה העליון להבעות פנים מובהקות ומוגזמות, וגוף עם בטן גדולה בחלקה התחתון, שמשמשת לחלל בו מגדל ההורה את גוזלו - מעיין הגזמה מטאפורית על צורת ההגנה של הפינגווינים על ביציהן מתחת לבטנם.
עלילת הסרט עברה גם היא שינויים וסטוריבורדים אינספור עד שהוחלט על שימוש בלופים שהולכים ומתגברים במהירותם בכדי להעביר את המחזוריות הבלתי נגמרת.

למוזיקה, אותה יצר רן גיל, בחרתי בקו אלקטרוני המושפע ממשחקי הארקייד של שנות ילדותי, המורכב משלוש נעימות סגנוניות שונות, כל אחת מותאמת לגילו של הגוזל המתבגר בסרטון. אני מאמין שבאמצעות אנימציה קולחת, דמויות תמימות למראה והרבה הומור, הצלחתי לתאר את הרגעים השוחקים והמייגעים בתהליך ההורות, שהולכים ומחריפים, בכל דור ודור, שוב ושוב עד אין קץ…או שלא?

לינק לסרטון: https://vimeo.com/132333830