דימוי עירוני במאה ה-21
הפרוייקט המוצג הוא עבודת גמר אישית בסטודיו שכותרתו "מה עכשיו, מה הלאה". במהלך השנה עלתה השאלה: מה היא סביבת המגורים העירונית העתידית? כיצד סביבת המגורים יכולה להתאים עצמה לחיים המודרניים המשתנים בקצב מהיר? כיצד ראוי יהיה לחיות בסביבה עירונית כזאת? ובסופו של דבר מהי דמותה העתידית של העיר?
בחינת העיר תל אביב בעזרת המושג "דימוי"
מושג הדימוי חשוב להבנת העבר וההווה של העיר תל אביב. כעיר רבגונית, בעלת היסטוריה עשירה, תל אביב מקיימת מספר דימויים בו זמנית. עיר שטומנת בחובה מספר רב של שכבות שעובדות במקביל ומזינות את העיר בחדשנות ושינוי מתמיד. כדי לנתח את אותם דימויים מקומיים ולהבין במה הם שונים או דומים, היה צורך בכלים שיעזרו לנתח ולהבין את החלקים השונים בעיר. יצרתי מערכת שכוללת ארבעה פרמטרים בעזרתם יהיה ניתן להבין בצורה טובה יותר את הדימוי העכשווי המקומי:
• הגריד האורבאני שנובע מהמרחק בין המבנים השונים וקנה המידה של כל איזור.• חתך של רחוב ממוצע (גובה ממוצע \ רוחב ממוצע)  • גודל השטח הפרטי מול השטח הציבורי  (בעזרת שימוש במפת נולי) • מספר משתמשים בזמן נתון, כאשר יש התייחסות לכמות הולכי הרגל ולרכבים ממונעים.  {פרמטרים נבדקים, אין צורך בהסבר נוסף}
שימוש בכלים אלו, באופן גראפי וסטאטיסטי כאחד, מאפשרים הבחנה במוקדים מקומיים באופן שכלתני, ויוצרים התחלה של ניתוח טיפולוגי להבנת הדימוי המקומי של כל מקום עליו נשליך אותם. חיבור הממצאים עם תמונות מהשטח יצרו את הדימוי הקולקטיבי הנוכחי של אותו האזור. בעזרת קולאז' מהיר של תמונות מייצגות גילינו שניתן ליצור רחוב שנראה אמין לחלוטין אך אין הוא אלא מעין בבואה אידאית של רחוב מאותו האיזור.  {בבואה אידאית- איזור הצפון הישן. טקסט ליד תמונה- בתמונה ניתן לראות את הבבואה האידאית של איזור הצפון הישן}
פרשנות אישית למושג העיר המודרנית
לעתים נעשה שימוש במושג "מחסה" כדי לתאר מגורים- קשר חזק הנובע בין מושג הבית ומושג ההגנה שמהווה את הצורך הבסיסי ביותר. הגנה מפני תופעות טבע, מפני חיות ומפני זרים. למגורים בעיר המודרנית שיקול נוסף- נוחות. העיר מספקת לנו את האפשרות לפעול ולהפעיל בבטחון פונקציות במרחב הציבורי המשותף.
כיום המגורים כוללים פונקציות שונות ומגוונות, מאז מהפיכת האינטרנט יותר ויותר אנשים עובדים, לומדים ועושים קניות מהבית, שהופך עם השנים לקפסולה כמעט עצמאית. ה"נסיגה" אל תוך התא הפרטי באה על חשבון המרחב הציבורי, והאינטרקציה של פרטים עם הרחוב נחלשת.
השינויים שעובר אדם במאה ה-21  תכופים ומהירים. הם דורשים מהאדם המודרני גמישות והסתגלות מתמדת לאורח חיים משתנה. בעוד כל זה מתרחש, מוזר הדבר שמרחב המגורים כמעט ולא השתנה במאה שנים האחרונות. לשיטתי, למרחב הציבורי בעיר יש את הפוטנציאל והיכולת להעניק גמישות שלא קיימת ולא מוצעת בבית הפרטי. בעקבות כך מגוריו של האדם מצטמצמים באופן ניכר, שכן פונקציות רבות כבר לא הכרחיות לקיום בסביבה הפרטית.
מקרה מבחן – רחוב אלנבי
את הדימוי העתידי של תל אביב בחרתי להנכיח ברחוב אלנבי- ציר משמעותי בעיר. מלבד התנועה הרבה העוברת בו, הרחוב גם מהווה במידה מסוימת גבול בין תל אביב הישנה- זו שיצאה מיפו, לבין תל אביב החדשה, עיר הגנים המודרנית. בין העיר הבנויה באופן רדיאני שרחובותיה נגמרים בים, לבין זו שרחובותיה מתעלמים מהים, ויוצרים בלוקים עירוניים אינטרוברטיים.
שיטוט בין המבנים הניצבים משני עברי אלנבי חושף צד נוסף של הרחוב. מה שנראה במבט ראשון כאטום מתגלה כבעל עומק המכיל ערב רב של מצבים משתנים. תופעת העומק באה לידי ביטוי במגוון דרכים: חנויות ספרים קטנות שמתפתלות ומנצלות כל גומחה בקיר,  צורפים ששמם לא מופיע בקדמת הרחוב, שימוש ברווח שבין המבנים לצרכי מסחר, חנויות יד שנייה שחלונות הראווה הקטנים שלהן ניצבים בקדמת המבנה על מדרכת הרחוב, בעודן נמצאות מאחור. 
קיים אם כך פער בין ייצוג האוכלוסייה שגרה בעורף הרחוב לבין החזיתות שרחוב אלנבי מציג לראווה. לכן עולה השאלה: כיצד המאפיינים המקומיים של אלנבי ישפיעו על הדימוי העתידי של הרחוב? הדימוי העתידי המוצג, מנסה לענות על השאלות הללו ומציג את הקונפליקט שבין הקבוע למשתנה, בין הזהות המקומית והחזון האוניברסאלי.
הגדרת מחולל אורבאני מקומי- מוקד עירוני אשר מקיים פונקציה לשימוש הציבור הרחב, בנוסף לחללי משנה סמי פרטיים וסמי ציבוריים בעלי פונקציה משתנה. מוקד עירוני זה מעודד אינטרקציה בין הציבור הרחב לתושבי המקום, ומאפשר גמישות בנוגע לחלוקת החללים ולפונקציה הקיימת. למוקד העירוני תפקיד נוסף כעוגן או כסמן בנוף העירוני.
את השימוש במחוללים אורבאניים יש להתאים למיקום הנבחר. הרצון לחשוף את הפוטנציאל הגלום בתופעת העומק ברחוב אלנבי, הצריך שימוש במחוללים אורבאניים בצורה ייחודית. בצד המזרחי של אלנבי, זה הגובל לרחוב יבנה, המחולל האורבאני ממוקם בין חזית הרחוב לבין העורף של אלנבי. במקרים רבים הוא חולש מעל המעבר ומחבר בין שני חלקים של אותו המבנה. בסיטואציה זו האלמנט אדריכלי הוא חלק מבניין המציע חללים סמי פרטיים לתושבי המבנה. ברמת מפלס הקרקע האלמנט האדריכלי מגשר בין שתי סיטואציות עירוניות: התנועה הדינמית של חזית הרחוב הסואן לבין השהייה הסטאטית שמציעות הכיכרות הפנימיות הרחבות יותר.
בצד המערבי של אלנבי, הגובל לרחוב נחלת בנימין ואינו רחוק משוק הכרמל, המחוללים מופיעים באופן שונה. הם מציגים עצמם בחזית הרחוב אך עיקרם נמצא בעורף. המוקדים העירוניים האלה "צפים" מעל הקרקע בגובה המאפשר להתהלך תחתם, משם ניתן לראותם כי הם מגשרים בין מבנים שונים מעל לרחובות הולכי הרגל שחוצים את העורף. המחוללים העירוניים בצד המערבי אינם שייכים למבנה יחיד, אלא יוצרים מערך תנועה נוסף שמתקיים מעל זה הקיים על הקרקע, ומחברים מספר מבנים. בחלק מהמקרים האלמנט האדריכלי חודר מבנים בצורה כזו המרמזת על חללים אורבאניים נוספים שקיימים מאחורי המבנים.
למרות השוני, מטרתם של אותם מוקדים עירוניים זהה בשני המקרים, משני צידי הרחוב המחוללים העירוניים מעניקים משמעות חדשה לתחושת העומק של המבקר במקום. השימוש במחוללים אורבאניים בעורף אלנבי אינו בא להתחרות עם חזית הרחוב, להיפך, עצם האלטרנטיבה שהעורף מספק תהווה דרך חדשה לחוות את הרחוב על היביטיו הרבים, תחשוף משהו מה"גניוס-לוקי" המקומי ותיצור דימוי חדש אשר ראוי לרחוב היסטורי זה.