מערכות מגיבות

כגשר בין אדריכלות גלובלית לאדריכלות לוקלית. 

אפשרות התאמתה של האדריכלות לערים בעידן הגלובלי המתפשט הינה שאלה מהותית בתכנון  האדריכלי בימים אלה. האדריכלות הגלובלית תפסה תאוצה בשנים האחרונות, ואפשרה את הכנסתם של פיתוחים חדשניים התורמים לעולם בו אנו מתגוררים בצורות שונות ,כדוגמת האדריכלות הירוקה. עם זאת ישנה בעיה הולכת וגוברת עם התאמת תצורות גלובליות לצרכים הלוקליים. האדריכלות הלוקלית שהתפתחה לאורך שנים רבות, מחברת בין התושבים למקום ומאפשרת מתן מענה לצרכים מקומיים.

עבודת מחקר זו באה לבחון "מערכות מגיבות" המצביעות על דרך חדשה המחברת בין האדריכלות הגלובלית המתפתחת לבין  האדריכלות הלוקלית. מערכות מגיבות, הנו תחום ביצועי ומחקרי שמודד משתנים סביבתיים שונים כדי לאפשר לתצורות אדריכליות להתאים את צורתן, צבען ואיפיונן, בהתאם למשתנים אלה.

במהלך עבודת המחקר עלו השאלות הבאות:
o האם האדריכלות הגלובלית המתפתחת  בשנים האחרונות חייבת לבוא על חשבון החיבור לאדריכלות הלוקלית ?
o האם יכולה להתקיים בימינו נוסחה הממזגת השפעות וחידושים גלובלים עם מאפיינים לוקלים? 
o כיצד אדריכלים יכולים  לעשות שימוש מתאים בטכנולוגיות המתפתחות בתכנון העיר הספציפית? 
o כיצד "מערכות מגיבות" גלובליות, מתאימות את עצמן לנתונים לוקליים?

בכדי לענות על שאלות אלה, הוכנה מערכת מגיבה המאפשרת להתאימה לשימושים ספציפים.דרך שימוש בתוכנות מחשב פרמטריות, הוגדרו במדויק יחסי הכוחות המופעלים על המערכת, נבדקה חומריות המערכת, והשפעתה על המרחב.

דרך חקירת מערכת העור של האדם המפרידה בין האדם לסביבה, בדקתי את  מערכת היחסים בין האדם לסביבתו. המחקר בדק : 'האם דרך המעטפת השנייה ניתן לייצר אדריכלות חדשה המתייחסת ומתאימה את עצמה למקום בו היא נמצאת?'. המחקר החומרי נעשה דרך הבנה של תכונות העור בגופנו ואילו חומרים יכולים להתאים לאותן תכונות (מתיחה, כיווץ, קיפול ועוד.) הגומי נבחר כחומר הממחיש  את אותן תכונות שיש לעור הגוף – וכחומר מגיב. 
 
פיתוח המערכת המגיבה שיכולה להתקיים בכל מקום ולהתאים את עצמה למשתנים ספציפים, הוביל אותי לבחירה של מקום עליו אוכל לבחון מערכת זו.

המקום שראיתי בו פוטנציאל לשימוש במערכת המגיבה הוא מבנה תאטרון בית לסין (פסאז' הוד) הממוקם במרכז העיר ת"א על צומת הרחובות  דיזינגוף ופרישמן. התאטרון אומנם מתפקד אך אינו מנוצל נכון וחללים רבים בו הפכו עם השנים למוזנחים.

קיר התאטרון האטום הפונה לרחוב – שהוא למעשה הסקין של המבנה, העלה בי את השאלה האם קיר התאטרון החשוף לרחוב חייב להיות אטום לאורך כל שעות היום? והאם ע"י סקין נוסף אפשר יהיה ליצור חיבור בין הרחוב לתאטרון ?

מבנה המכיל תאטרון במרכז העיר אמור להיות מזמין, לא מאיים, ייחודי אך עם זאת משתלב עם הרחוב.
בית לסין הוא אמנם חלק מהרחוב אך במציאות הנוכחית הוא נמצא מעל "תרבות הרחוב" ומנותק ממנה ומהקיוסקים והפאלפליות שסביב המבנה, כך שמי שעובר ברחוב היום אינו חש בחווית התרבות שנמצאת מעליו.

אחרי הבנת צרכי המקום נעשו כמה מהלכים תכנוניים כמו; חיבור התאטרון לרחוב, חיבור פנים המבנה עם החוץ וחשיבה מחדש על מפת התנועה במקום, כל אלו נלקחו כאסטרטגיה תיכנונית להפיכת הפן התרבותי לשקוף ונגיש יותר לציבור.

על ידי "קילוף המסיכות" שמפרידות בין התאטרון לרחוב  תיווצר חוויה חדשה לסובבים את המקום וסיפור התיאטרון לא ישאר בדלתיים סגורות אלא יחשף החוצה.

'המעטפת השניה' (המערכת מגיבה) איפשרה לשמור על המבנה ברובו כפי שהיה ויצרה מערך תנועה חדש במקום אשר חושף את הסובבים אותו לתרבות בכלל ולתאטרון בפרט. 
                                                      
אדריכלות מסוגלת לחולל שינוי תרבותי בעצם יכולתה להעצים ולהשפיע על השתתפות אנושית בפעילות כלשהיא במרחב ועל אופן השימוש בו. לשם כך עליה להגיב, להיות מעורבת ביחסים של משוב הדדי עם המשתמשים בה ועם הקשריה – כלומר להשפיע ולהיות מושפעת - להיות גלובלית אך בו בזמן גם להיות לוקלית.