ספינה בחוף ים

השאלה המרכזית של פרויקט הדולפינריום – היא כיצד ניתן  לתכנן  מבנה ציבורי רחב היקף באם  יהיה יום אחד צורך בכך,בסביבה נופית רגישה הקרובה מטרים ספורים לים.

במידה מסוימת הפרויקט החל כניסיון לפיתוח שפה ארכיטקטונית גנרית המנסה להשתית עקרונות על ותנאי על ליצירה של שפה ארכיטקטונית נכונה,אחראית כמו כן, יצירתית ובשלה להקמת מבנה רחב היקף ליד ים.

טיילת ת"א היא רצועה ליניארית המחברת בין נמל ת"א לנמל יפו.

לסביבת הטיילת משמעויות עירוניות וטבעיות כאחת.

התנועה הליניארית  מאפשרת להבין גם את משמעות התנועה הרוחבית מהעיר אל הים.

התנועה הרוחבית מאפשרת חציית גבול מהעיר אל הים, אך זו גם מסמלת מעבר תרבותי בין מצב של סדר עירוני למצב חופשי ומשוחרר.

הדיאלוג הנוצר בין ציר טיילת ת"א לבין המבנים לאורכה מפרש את המבנים לרבות מבנה הדולפינריום הקיים  כמוקדים עירוניים המנסים להשתלב בציר ליניארי.

שאלה נוספת  בפרויקט היא כיצד ניתן לתכנן מוקד עירוני בציר ליניארי ובסביבה נופית רגישה הקרובה מטרים ספורים לחוף הים ולעיר, סביבה מגוונת המאגדת אוסף של מצבים טבעיים ועירוניים.

בחיפוש אחר סכמה רציונאלית העונה על תכונה של מרכזיות וליניאריות כאחת, הגעתי אל האליפסה.

מאחר ולצורה זו תכונות גיאומטריות של מרכז ושל קו.

הפרוייקט פותח כמתחם תת קרקעי המכיל פונקציות של ספורט,נופש, אסתטיקה ובילוי.

פונקציות העומדות בקנה אחד עם התרבות הנהנתנית והמתירנית של ת"א.

אזור הדולפינריום עפ"י התכנון האורבאני מיועד להתחבר מזרחה לשדרות רוטשילד דרך רחוב יצחק אלחנן המוצע לפיתוח כרחוב ירוק ומוצל.

השינוי האורבאני יצור רצף ירוק לתנועת הולכי רגל מהעיר אל אזור הדולפינריום, הטיילת והים.

 הפרוייקט מתוכנן כמתחם ספורט תת קרקעי על מנת להשאיר את המתחם פתוח וברשות הציבור ולא לחסום את המבט אל הים כמו כן, לא לקבוע סכמת תנועה ספציפית למשתמשים, סכמת תנועה על גביי משטח היא סכמת תנועה חופשית – "סמכת דאייה" המאפשרת חופש מוחלט לאדם לבחור את תנועתו במרחב.

 בראש המתחם מתוכנן משטח זכוכית  המדמה גלי ים עדינים.

שלד המשטח עשוי מקורות פלדה מעוגלות מצטלבות בצורת שטיב וערב , דבר היוצר גריד ריבועי- אליו מחוברות פלטות זכוכית לעיתים שקופות ולעיתים שקופות למחצה.

שקיפות המשטח מאפשרת מצבים שונים של אור החודר לחלל הפנים.

באזורים מסוימים מתאפשרת  ירידה אנכית לפנים המבנה ע"י גרעין של מעלית , מדרגות ורמפות.

מבעד לפתחים במשטח יוצאים מבני תורן המשתלבים עם טיפולוגיות סירות התורן של מרינת ת"א ולכן משמשים בראש ובראשונה להגדרת הנוף המקומי של טיילת ת"א.

ממבטים רחוקים מהפרויקט אנו נצפה על המשכיות טיפולוגית סירות התורן שבים אל מבני התורן שביבשה.

על מבני התורן לעיתים פונקציות של ספורט נופשי כגון – טרמפולינה,חצובת מתחים, מכשיר תרגילי בטן וכדומה.

כמו כן תפקידם לסמן את הכניסות הראשיות למבנה.

סימון הכניסות  נעשה עפ"י גובהם, כך שהתרנים הגבוהים ביותר מסמנים את הכניסות הראשיות למתחם.

הסיבה החשובה ביותר להקמת מבני התורן היא סיבה ארכיטקטונית של הגדרת יחסי הפנים והחוץ בין הטיילת לבין המבנה.

מבני התורן תומכים מבחינה קונסטרוקטיבית בטיילת פנימית, טיילת שמשמעותה טיול המאפשר הכרה ראשונית עם חללי הפנים של המבנה.

מעל לכל מגרש ספורט וחלל ציבורי תוכנן מרכז קטן התלוי ע"י מבני התורן (ע"י מוטות וכבלים), כל מרכז תלוי מחובר למרכז תלוי אחר ע"י רחוב פנימי.

מערכת זו קשורה פיסית יותר לטיילת ת"א ולחוויות הטיול בעיר אך מאפשרת היכרות ראשונית עם המתחם שמתחתיה.   

החללים התלת ממדים מתקבלים מתיאום בין המערכות השונות היוצרות את המבנה.

מערכת המשטח, מערכת התרנים, המערכת הפונקציונאלית,,המערכת הקונסטרוקטיבית, מערכת הטיילת הפנימית, מערכת החצרות הפנימיות, מערכת הרמפות והתנועה האנכית.

 כולן מתכוננות בהתאמה מלאה,בדריכות ובקפידה כך שכל אלמנט במערכת אחת ישמש גם תפקיד במערכת אחרת.

לדוגמא - מערכת של תנועה אנכית ממוקמת בתוך חצר פנימית גדולה בצורת אליפסה, סביב החצר סטיו של עמודים.העמודים מתחילים בחלק הקעור של האליפסה מתכנית עמוד אליפטית עד לחלק הקמור לתכנית של עמוד עגול.

התרנים ממוקמים בהמשך לעמודים והללו תומכים במערכת אחרת- קוביות זכוכית, המתחברים אף הם למערכת אחרת – טיילת פנימית היושבת בתיאום  עם מערכת הפונקציונאלית והאחרונה יושבת בתיאום עם צירי התנועה הפנימיים.  לכן האיכות התלת ממדית המתקבלת נובעת בין היתר מתיאום בין מערכות.

כך מתקבלת אסתטיקה של הארכיטקטורה  נובעת מסיבותיה האמיתיות – הים.