מטרת הפרוייקט:
יישובpermauculture  (חקלאי/תרבותי קבע)  (permanent agriculture/culture) שהוא גם self sustain  (בר קיימא). מתן מענה לאיכלוס מהיר בנגב של תושבים מאיזור יש"ע בפרט ומשאר חלקי הארץ ככלל, התיישבות רב קהילתית.

הרעיון:
פינוי רצועת עזה בקיץ  2005  עורר קשיים במציאת פתרון התיישבותי קהילתי חלופי לתושבים המפונים, אי לכך התעורר בי הצורך במציאת פתרון להתיישבות בעלת ערכים חברתיים, כלכליים, וגיאוגרפים.

צורך עתידי:
מדינת ישראל מאכלסת ביו"ש מעל 200,000 תושבים יהודים. במידה ובהסכמים מדיניים בעתיד אף אם רק מחצית ממספר התושבים יפונו, (10%-15% מתושבי ישראל מתגוררים בנגב), יעברו לגור בנגב מעל 10,000 איש. מועצה מקומית "רמות נגב" (המועצה בעלת השטח הגדול במדינה) תוכל לקלוט בהערכות מקדימה מעל ל-5000 איש בזמן קצר יחסית.

יעדים אוביקטיביים:

• בנגב מאגר גדול יותר מהכנרת של מי תהום מליחים בהם נעשה שימוש לחימום חממות ע"י הזרמת מים במערכת סגורה, והשקייה חקלאית כדוגמאת "sweet tomato " שהוא זן של עגבניות המושקה במים מליחים ובעל מתיקות רבה יותר מכל זן אחר. מאגר זה יוכל לשמש את חקלאות הנגב מעל ל-20 שנה.
• על אף היות הנגב צחיח, בעזרת תכנון נכון ניתן ב-30 מ"מ מים בשנה לגדל הרבה בכדי להתקיים.
  בתכנון שלי בחרתי להשתמש באסטרטגיה המכונה key line system. כלומר, לא רק 30 מ"מ מים בשנה שיורדים באופן חופשי אלא גם אלה הנקלטים בגגות, משטחי ספורט, כבישים, וכו' המתועלים לתעלות ניקוז והשקייה באיזור החקלאי.
• שמש – כרגע ניתן לעשות שימוש בתאים פולטווטים לצרכי הפקת אנרגיה המותקנים על הבתים עצמם, ובעתיד ע"י חוות סולריות. דיאגרמה של השמש באתר המיועד עזרה לי לתכנן את גגוני החלונות (בעיקר הדרומיים) לצרכי הצללה לשליטה באופן האנרגיה החודרת לבתים.
• היחס בין שטח חקלאי למספר בני אדם ע"מ שיהיה self sustain מעלה את המספרים הבאים:
  1 בן אדם = 400 מ"ר, לכן  10 בני אדם = 1 אקר, 3000 בני אדם = 300 אקר. מכיוון שנתונים אלה מגיעים רק לאחר שנים של גידולים ומכיוון שמדובר בנגב, גם אם לא מדובר באיזור שהוא 100% self sustain הוא בהחלט יכול להיות באחוז גבוה.
• "רמות נגב" מחולקת לשלושה אגני יישוב עקריים: פיתחת ניצנה, רביבים, ושדה בוקר. בין האגנים כבישים ראשיים, שטחי אימון של צה"ל, והיסטוריה עשירה של התיישבות נבטית (ניצנה, חלוצה, שיבטה, ועבדת). לא מפתיע, הנבטים שחיו במאה השנייה לפנה"ס קיימו עצמם מחקלאות וסחר.
• ריכוז של יישובים בדואים באיזור – ניתן לעשות אינטגרציה בין התושבים ולאפשר בתוך היישוב שכונה/ות בדואיות מסודרות כדוגמאת רהט וזאת ע"מ להקטין את המפגע הסביבתי אותו הם יוצרים באופן התנחלותם בימינו. כמו-כן, הבדואים יכולים להיות ספק עיקרי של פרוטאין ליישוב.
• בלוק בוץ הוא חומר עיקרי בבניית היישוב, יכול להיווצר במפעל מקומי ומחומרים מקומיים וע"י כך יחסוך באנרגיה. כמו-כן יכול להיווצר בעוד מועד ולהוות בסיס לתשתית עתידית.

הדרך:
בין פיתחת ניצנה לרביבים, דרומית וקרוב לציר המרכזי ניתן לנצל את הטופוגרפיה ולהתיישב עם שיפולי הקרקע כך שנוצרות שכונות/קהילות התיישבותיות כמעט באופן טבעי. הקרקע במדרונות יכולה להכיל מעל 300 אקר גידולים חקלאיים לצרכי קיימות, כלומר יישוב מעל ל 3000 איש. ההתיישבות תחזק את הקשר בין האגני היישוב הקיימים ותחזק את השייכות לקרקע ואמידות ההתיישבות היהודית בגבול עם מצרים.

התושבים אינם חייבים כולם להוות חלק מהיישוב החקלאי, אולם ניתנת להם אפשרות להנות מהתוצר המקומי ועלותו הזולה באופן יחסי. לשאר התושבים ניתנת אפשרות ליזמות עסקית, עיסוק בחינוך, מחקר וכו'.
היישוב הינו proto type הניתן להגדלה בהתאם לצרכי ההתיישבות ואינו חייב להיבנות כמיקשה אחת.