חוף הים ומצוק הכורכר הנם הנכס הטבעי היקר ביותר של העיר הרצליה.
בניה לאורך מצוק זה, במקביל לקו החוף, תהרוס נכס זה, תפגע ביופי הנוף, ותחסום את העיר לים.
לפיכך הצעתנו לפיתוח ובניה בניצב לחוף ולים ולא במקביל להם:
יצירת שדרות ניצבות לים, החוצות את העיר ויורדות לחוף.
פתיחת המבט והדרך לים, מחזקת את נוכחות הים בתוך העיר ונגישותו לציבור.
השדרות מחברות את העיר לים באופן הדרגתי אך גם מיידי. הירידה לים הופכת לחוויה עירונית ונופית.

מבחינה אורבנית, המבנה האורכני הקיים של העיר, הנוצר על ידי צירי התנועה המקבילים לים וייעודי הקרקע הקיימים, נתפר על ידי השדרות הרוחביות. ההתמצאות האורבנית מעוגנת בנכס הטבעי של העיר, במבט אל הים, ובתנועה לרוחב הרכס המשתנה.

בחלק המערבי המצוק נשמר כשטח ציבורי פתוח, שמורת טבע, המחברת בין האתרים הארכיאולוגיים המפוזרים לאורכה.
בחלק המזרחי מתחזק רחוב הנשיא על ידי יצירת שני פארקים גדולים בקצותיו, בדרום ובצפון. הפארקים מפרידים בין אזורי המגורים לאזורי התעשייה והמשרדים הצמודים לכביש החוף.

דפנות השדרות המובילות לים מכילות פונקציות ציבוריות ומסחריות (בתי קפה, מסעדות, חנויות, מלונות, מרכזי תרבות וספורט) המאורגנות לרוחב העיר, ממזרח למערב. כאשר השדרה חוצה את המצוק החופי, היא נהפכת לדרך הולכי רגל המתחברת באמצעות מערכת רמפות לשמורת הטבע העליונה. קטעי שדרות אלו מלווים משני צידיהם בפונקציות השונות ובחניות לבאי החוף.

המפגש בין השדרות למערך האורכני של העיר מאפשר יצירת מסלולי טיול מעגליים ברגל ובאופנים המשלבים הליכה אל ומהים, הליכה על החוף, והליכה ברחוב מוצלל (רחוב הנשיא).

התכנון המוצע מבטל את עומס הבניה לאורך קצה המצוק, הפוגע בו בצורה הקשה ביותר, ומציע ארגון הבנייה לעומק הרכס, והתערבות נקודתית ומינימאלית בקצהו הפגיע. דפנות השדרות משמשות כקירות תמך המגינים על המצוק, כמערכת טרסות היוצרות חלל אורבני חדש הנותן עדיפות למגע בין האדם, העיר והחוף, בתנועת הגוף, במבט, וברוח המגיעה מן הים.

The seashore and its 'kurkar' cliffs form the most beautiful and most valuable natural resource of the city of Herzelia.
Building alongside the cliffs, parallel to the
coastline, would severely harm the landscape and block
the access to the sea.
Hence our proposal to develop a set of promenades, passages, that cross through the city, perpendicular to the sea and lead down to the shore. Clearing the view and the road towards the sea reinforces its presence and accessibility throughout
the city.

The five transverse passages proposed along the Herzelia
coastline enrich the city's urban structure by introducing another system of movement running east to west, apart from the dominant north-south axis, parallel to the sea, by which
the different longitude strips of land uses are organized.
Thus proposing a new means to experience the city and discover its relation to the unique landscape feature of the cliffs topography and geology.
The cliffs become an open public space, a natural
reservoir containing the archeological sites scattered
along it, while the passages are accompanied on both sides by cultural and commercial functions. At cutting through the beach cliffs, the passages become pedestrian roads,
connected to the upper natural reservoir by a set of ramps and
open squares.

The proposed plan prevents the harmful building along
the cliffs edge, and suggests a series of local interventions
which strengthens its vulnerable edge. The passages walls
serve as retaining walls that stabilize the kurkar sandstone
and shape an urban space, partially built and partially
cut from the earth, constructed to allow a gradual yet
immediate connection to the sea.