שני עקרונות מנחים בפרויקט זה; האחד - שמירה על איפוק עיצובי מול הנוף הנשקף מהאתר, והשני - יצירת שני מבנים היודעים לתפקד ביחד ולחוד תוך אהדה וכבוד הדדי, ולחברם למבנה אחד באווירה של תרבות ואסתטיקה חילונית ודתית כאחד.
המבנה, המתיישב באופן דרמטי על הטופוגרפיה, רוצה במחשבה ראשונה להיפתח כולו ולחוות באופן פרוץ את המראה הפנורמי הנשקף. אך במחשבה מחודשת, דווקא פעולות של ניתוק הצופה וחשיפתו מחדש למבטים בצורה מבוקרת, היא שמעוררת בכל פעם את הערנות ותשומת ליבו לסביבה, הנוף, החללים הפנימיים והפרטים.
"סמטת המדרגות", השאולה מרחובות המדרגה הותיקים של חיפה ומקשרים בין רחובותיה, באה ליצור את המרחק והנתק הרצויים בין מאנה-כץ והיכל אליהו, בין הקודש לחול, ובו בזמן היא גם החיבור האיכותי/חוויתי בין השניים, ובינם לסביבתם. היא התופרת את המבנה לגובהו, מבקשת להוריד את המבקר מיפה נוף דרך המבנה, בתחושה של טיול ברחוב, אל המרחב הציבורי; האודיטוריום, בית הקפה והמרפסת הנפתחת שוב אל הנוף.
מוזיאון מאנה-כץ, מצד אחד של הסמטה, שומר על חללי תצוגה נקיים ונוחים יחד עם פתיחות מבוקרת אל התנועה, החללים הציבורים, הנוף הנשקף והאור הטבעי. המוזיאון מאפשר הן ביקור נקודתי ובלתי מחייב בגלריות השונות והן מסלול מוזיאלי שלם בין שתי קומותיו היוצא בסופו אל בית הקפה והמרפסת, ויכול להמשיך ישירות אל מוזיאון היודאיקה של היכל אליהו.
היכל אליהו שומר לעצמו את האפשרות ליהנות מפרטיות באופן שחללי הלימוד המקושרים דרך הספרייה, נמצאים בעומקו, אך יחד עם זאת הוא מזמין ומסקרן באופן שחללי בית הכנסת והמוזיאון מקושרים ל"סמטת המדרגות" ודרכם - אל הציבור המבקר.
אזור בית הכנסת, רוצה לקיים מחדש את התחושה הקהילתית וההתאספות החברתית סביב התפילה. חצר בית הכנסת, הממוקמת לצד מרחב הכניסה, באה לקיים שאיפה זו ובאותו הזמן גם עושה את אותו ניתוק מהחול לטובת הקודש. התחדשות החוויה של מבקרים ומתפללים בכניסה לבית הכנסת.
מוזיאון היודאיקה של היכל אליהו ממוקם בקצה הסמטה הנמוך ויוצר את החיבור אל הצד החילוני וכאמור מהווה המשך ישיר של הביקור המוזיאלי המתחיל במאנה-כץ.
גג המבנה, כמו סמטת המדרגות יוצר קשר נוסף עם רחוב יפה נוף. הגג, המורם קלות מהרחוב, מבקש לנתק את הולך הרגל בטיולו ברחוב יפה נוף ולהביאו להתחברות מחודשת עם הנוף במרפס גן פיסולית ובו בזמן לפתוח לו מבטים, ע"י הפטיו כחלון ראווה, פנימה אל הגלריות והחללים הציבוריים. באופן כזה גם המטייל האקראי נקרא להפוך למבקר.