הפרויקט נעשה במסגרת התואר השני בעיצוב אורבני של בצלאל 
בהנחיית: ד"ר אדר' אלסורבקל, פרופ' אדר' צבי אפרת, אדר' דניאלה פוסק, ד"ר תמי ברגר

הפרויקט ''בין הים לנמל'' עוסק בקו החום של הרכבת הקלה ובהשפעה שלו על העירוניות בכל מקום בו הוא עובר. התוואי בפרוייקט זהה ברובו להצעה של נת"ע, בתוספת הצעתם של האדריכלים להגדרת קצוות ממערב חוף הים של ראשון לציון וממזרח נתב"ג.

אורך הקו החום הוא כ- 30 ק"מ
לאורכו 46 תחנות
הקו עובר בארבע ראשויות מוניציפליות: ראשון לציון, באר יעקב, רמלה ולוד.
הערים שונות במבנה החברתי, כלכלי, היסטורי ומרקמי שלהן.

הקו החום של הרכבת הקלה הוא חלק בלתי נפרד מרשת מסועפת של אמצעי תחבורה להסעת המונים. גם ברמה המטרופולינית וגם ברמה העירונית, מערכות תחבורה אלו משלימות ותומכות זו בזו. החיבור ביניהן קריטי להצלחת המערכת כולה. אדם שרוצה להגיע מנקודה לנקודה וחווה אי נוחות או ניתוק באחת מנקודות החיבור – ימשיך לקחת את הרכב הפרטי שלו וימנע מהתחבורה הציבורית על כל גווניה.
העובדה שיש הכרח לעשות שימוש יעיל יותר בכבישים באמצעות החלפת רכב פרטי בתחבורה ציבורית, ומתן פתרון לבעיית הקישוריות והמייל האחרון, צועקת בכל פקק שאנו עומדים בו היום. לכל סוג תחבורה יש את היתרונות והחסרונות שלו בעלות ובאיכות.

בתכנון המקורי מתחיל ומסתיים הקו החום  בנקודות חסרות צביון משמעותי, כאשר בקרבה מפתיעה ישנם שני מוקדי משיכה חזקים: חוף הים של ראשון לציון ונמל התעופה נתב"ג. השינוי הראשון שלנו מהתכנון המקורי הוא לחבר את הקו לנקודות הקצה המשמעותיות האלה ולהגדיר לו התחלה וסוף.
מטרת פעולה זו היא קודם כל ליצור זהות ייחודית לקו הרכבת, שתי הנקודות גם נמל התעופה וגם חוף הים הן נקודות משיכה משמעותיות לאנשים רבים. 

המתווה הכולל של הקו נקבע על ידי נת"ע בצורה מושכלת, הקו עובר במרכזי הערים, התחנות ממוקמות בנקודות אסטרטגיות, אבל עם זאת בבדיקה בשטח הבחנו שלא כל התחנות זהות בחשיבותן מבחינת כמות האנשים העוברת דרכן, ערכי הנוף שהתחנות נמצאות בהן וחשיבות היסטורית ו/או עירונית. ישנן תחנות שחשובות יותר וישנן כאלה שפחות, החשיבות מאופיינת הן במספר האנשים שצפויים להגיע אל אותה תחנה והן בנתונים מקומיים.

מוקדים משמעותיים במיוחד:
א. תחנת חוף הים בראשון לציון - הים כנקודת קצה לקו עם ערכי הנוף הייחודיים לו, מהווה נקודת משיכה משמעותית בנוף הישראלי והצפי לשימוש בחלקת נוף פתוחה זו רק יגבר עם ציפוף הערים בשנים הקרובות.
ב. תחנת הרכבת משה דיין בראשון לציון – תחנה שמהווה נקודת מפגש מטרופולינית עם חיבור לקו הרכבת הכבדה שנוסעתצפון דרוםומחברת את מרכז מטרופולין תל אביב, חיבור עם נתיבי איילוןוחיבור עם שני קווי רכבת קלה עתידיים: הקו הירוק והקו האדום.
ג. תחנת המכללה בראשון לציון – תחנה שנמצאת באזור השכונות הפרבריות של מערב ראשון. באזור זה קיימים שלושה מתחמים חשובים: המרכז האזרחי העתידי של ראשון (ברובו ללא בינוי), קריית חינוך שבה מספר בתי ספר וגני ילדים והמכללה למינהל.
ד. תחנת רחוב הכרמל בראשון לציון – זוהי התחנה שנמצאת במרכז ההיסטורי והמוניציפלי של העיר ראשון לציון.
ה. מרכז רפואי אסף הרופא – מרכז רפואי גדול ליד צריפין שקו הרכבת עושה מעקף על מנת לעבור דרכו.
ו. השוק הפעיל של רמלה – נקודת מסחר שוקקת שקיימת בשוליים המזרחיים של העיר העתיקה של רמלה.
ז. נמל התעופה נתב"ג – נמל התעופה הארצי של מדינת ישראל.

מוקדים אלו משמשים כעוגנים לאורך הקו – הוא מחזק אותם והם מחזקים אותו.
כאשר אנו בוחנים את המוקדים השונים לאורך הזמן, התנועה על הקו משתנה ברמה שעתית, ברמה יומית, ברמה שבועית וברמה שנתית, התנועה זורמת כל פעם למקום אחר, מוקדים נרדמים, מוקדים מתעוררים, אבל כל עוד אחד מהמוקדים מושך אליו אנשים הקו חי. חיות הקו לא מתבטאת רק לאורך הזמן אלא גם במרחב ההשפעה הפיזי לאורך הקו. במרחב ההשפעה החדש שנוצר, בנסיעות ובמעברים ממוקד למוקד, הגבולות העירוניים מטשטשים ונוצרת ישות עירונית חדשה, עם קו ועם מוקדים. הקו כעורק שמזרים חמצן אנושי למוקדים והמוקדים כלבבות פועמים שמזרימים חמצן אנושי לקו ובדינמיקה היומיומית הזו, לאט לאט, נרקמת לה ישות עירונית חדשה ולישות הזו יש שדה תעופה, חוף ים, שווקים תוססים, מוקדים הסטורים, רפואיים, תחבורתיים, אקדמיים, תרבותיים והכל במרחק של חצי שעה, שעה נסיעה על הקו החום של הרכבת הקלה.