קונספט:
הרעיון לפיו תיכננו את מרכז היום הטיפולי בבאר שבע נולד מהרצון ליצור בנין "נושם" שאופיו ועיצובו לא יהיה כשל מוסד פרא רפואי, פורמאלי וחזרתי, אלא בנין מלא חיים המשרה תחושה נוחה וביתית של מקום מוכר ואהוב.

חללי הבנין תוכננו בקשר הדוק לפרוגרמה תוך הימנעות מיצירת "מוסד טיפולי" בצורתו הרגולרית, ומתוך כוונה ליצור מקום נעים לחניכים ונוח לתפעול יומיומי לצוות .

תכנון הבנין מבוסס על טיפולוגיה של שתי דפנות: דופן צפונית פוראמלית ורציפה המכילה את כל הפונקציות התפעוליות והמשותפות (חדרים טיפוליים ותפעוליים).
דופן דרומית "משוחררת" יותר המכילה את כיתות האם והחצרות המוצמדות הפונות כולן אל החצר המשותפת.

מספר עקרונות אדריכליים יאפשרו את התפתחותו העתידית של הבנין, וזאת מבלי לפגוע בתפקודו הפנימי ובחזותו החיצונית:
ה DNA של הבנין הינו מודול בסיסי וחזרתי המכיל כיתות אם, חדרי טיפול ומנהלה. מודול זה יאפשר לבנין צמיחה אורגנית ומבוקרת בעתיד על צירו האורכי של המבנה.

צירו האורכי של הבנין הנו מעבר בצורת חצי סער בין הכיתות לחדר הטיפול המציג קונספט חדש ורענן למסדרון הלינארי המוכר. הכיתות "חודרות" למעבר ומגדירות אותו, יוצרות בניהן חללי שהייה ומנוחה נעימים ומוצלים הצופים אל החוץ. חללים אלו המתפקדים כמו נקיקים "מדבריים" מאפשרים חדירת אוויר מקורר בימי הקיץ לעומק הבנין ומחזקים את ההתמצאות והקשר בין חללי הבנין.

חללים אלה משמשים למעשה כ"מיפרקים" בין המודולים הבסיסיים לאורכו של המעבר וכאזורי חציצה שיפרידו בין החלקים שיבנו בשלב הראשון ואלה שיבנו בשלבים העתידיים של הבנין כך שתהליך ההרחבה לא יפגע בתפקודו היומיומי של הבנין.

הצבת מבני הקבוצות בכיוון הניצב לציר הבנין (חצי הסער) יוצרת קשר פנים-חוץ מבוקר אקלימית המאפשר שמירה על פרטיות החניכים בעומקו של הבנין.

תפישת התכנון של הכניסה הראשית לבנין, דרך רחוב יונה בוגלה, נעשתה באוריינטציה של חלל בטוח, נגיש ומוגן אקלימית המאפשר פרטיות ונוחות בכניסה ויציאה מהבנין.

החצר המשותפת נמתחת לכל אורך החזית המערבית של הבנין, נושקת למבני הקבוצות והחצרות ומאפשרת חיבור נוח אל הגן ופעילויות החוץ. החצר המשותפת מתוכננת כגן אורכי המבוסס על שבילים המתוכננים בשיפוע מתון ומאפשרים טיול והירגעות, תוך התרחקות קלה מהבנין וגילויו מחדש – כל פעם ממקום אחר.
החתך המדורג של החצר מאפשר "ניתוק" תחושתי מהבניין והפניית תשומת הלב למרכיבי הגן תוך הימנעות מהצבת גדר מוסדית גלויה לעין המהווה סממן מובהק של "מוסד",כך שביציאה מהכיתות אל החצר מתקבלת תחושה של נוף מדברי פתוח ללא גבולות מוגדרים הצופה מרחוק אל העיר.

הפנייתן של החצר וחזית הכיתות אל העיר באר שבע (רחוב אחימאיר) באופן "בלתי פורמאלי ומשוחרר" נעשתה מתוך כוונה לפורר מחסומים תודעתיים ודעות קדומות בהן מחזיק חלק מהציבור כלפי האוכלוסייה המיוחדת השוהה במקום.

בנוסף, בחרנו להוסיף לפרוגרמה חלל נוסף אשר ישמש כמועדון סגל. אנו סבורים כי בכדי שהחניכים יזכו לטיפול האיכותי ביותר ראוי כי גם לצוות הטיפולי יהיה מקום להירגעות, מנוחה ולארוחה קלה.