מוזיאון הטבע והמדע בירושלים
משרד האדריכלים החיפאי שורץ-בסנוסוף זכה בתחרות התכנון של מוזיאון הטבע בירושלים.
ביקשנו מהם לספר לנו על התכנון המרשים של המבנה, והנה מה שהיה להם להגיד:

מוזיאון הטבע והמדע תוכנן מתוך גישה של תכנון בר קיימא, המתחשב בסביבתו והמתבסס על התקן הישראלי לבניה בת קיימא למבני התקהלות ציבורית.

קונטקסט עירוני:
קריית הלאום תוכננה כפארק אזרחי רחב ידיים בו נטועים בתי ממשל צנועים. ברבות הימים הפכה הקריה למרחב של בניינים סמליים המבותר על ידי כבישים רחבים. האזרחים מדירים רגליהם מהפארק נטול העירוניות ומהגדרות החומריות והווירטואליות המנתקות את הציבור ממבני השלטון.  הבניין החדש, הניצב בפתחו של מתחם התרבות של הקריה, מבקש להחזיר את הפארק לאזרחיו על ידי הגדרתו כמרחב עירוני תוסס. הצעת האדריכלים משלבת את השדה (הפארק) והאובייקט (המוזיאון) באותו מערך עירוני.

האדריכלים החליטו להנכיח את הפארק בכניסה אל המתחם מכיוון שדרות רופין. המבנה המוצע מבצבץ כמערכת ביתנים חד- קומתיים בעומק המגרש, באופן המרמז על המבנה מבלי לפגום בנוכחותו המרכזית של הפארק. מבקרים שלא קנו כרטיס כניסה למוזיאון, מוזמנים לעבור אל הגגות הקדמיים של המוזיאון, לחוות את גני הנושא הנטועים מעליו, ולטייל במרחבי המרפסת העירונית החדשה המשקיפה על מתחם התרבות הלאומי. טיול זה מאפשר גם הצצה אל חצרות המוזיאון והגלריות השזורות לאורכו. כך משתתפים מבקרי הפארק בחוויה המוזיאלית, ונהנים גם הם מהמשאב הציבורי החדש.

טיפולוגיה בניינית:
תכנון הבניין מדגיש את הרצון ליצור בניין פתוח, סופג, נושם, סוג בניין המתקשר עם הסביבה ולא מבנה סגור עם גדרות ושומר. לכן, חיפשו בניין שהופעתו החיצונית תהיה מאופקת וצנועה, מחד משתלבת בסביבה, ומאידך עוטפת מבנה גמיש, מורכב ודינמי, אם יחסי גומלין מורכבים בין פנים לפנים, בין פנים לחוץ- מבנה וירטואוזי.
הטיפולוגיה הביניינית  מחקה צורת "גבינה צהובה" עם חורים ירוקים. גודלם ומיקומם של החורים הירוקים משתנה בין הקומות. בקומה 12.00-, שיא קומת הארכיאולוגיה, למעשה החוץ הוא העיקר בעוד שבקומות העליונות החירור של המסה מעודן יותר.

תנועה פנימית :
התנועה הפנימית במוזיאון היא לב העניין. מהלך התנועה מאופיין כמסלול לינארי בין שדות, בתוך מערכת מטא גלריות, חלקן משופעות וחלקן ישרות. התנועה אורגנה כמערכת מרכזית ולינארית, בעלת אינטראקציות שונות ואפשרויות בחירה.

הגגות:
גגות המבנה ירוקים- בחלקם מהווים המשך לפארק וחלקם מהווה פרק בתנועה הפנימית כפלטפורמה לגני הנושא. הגגות שבמפלס הפארק, נגישים למבקרי הפארק ומאפשרים חוויה מוזיאלית מבלי להיכנס למוזיאון.

האסטרטגיות שהובילו את התכנון:
בקיץ- לאפשר אוורור טבעי של שטחי החוץ במוזיאון ואוורור מפולש לקירור המבנה בלילה. הוספת לחות לשיפור תחושת הנוחות התרמית של המבקרים ע"י מערכת תעלות ובריכות מים, העוברים הן מחוץ למבנים והן דרכם. בחורף- ניצול המסה התרמית לחימום המבנה- המבנה מתחמם במהלך שעות היום ושומר על טמפרטורה גבוהה יחסית גם בשעות הערב והבוקר המוקדמים. באופן זה ניתן לצמצם במיזוג לחימום בשעות הקצה. שטחי חוץ תוכננו באופן כזה שחלקם נוחים לשהייה בחוץ גם בחורף ע"י חסימה של רוחות מזרחיות  בלתי רצויות.
תאורה- לאורך תהליך התכנון נעשו אנליזות תאורה בכדי לוודא שאף על פי היותו של המבנה חפור בחלקו, עדיין מתאפשרת כניסה של תאורת יום אל איזורי התנועה והמבואות המרכזיים בפרויקט. כל אלו יאפשרו צמצום בשעות ההפעלה של תאורה מלאכותית. באיזורי תצוגה יותקנו מערכות תאורה חסכוניות המבוססות על נורות LED ועל פי ההנחיות של התקן לבניה ירוקה בארץ.
ניתן לומר כי המבנה מושתת בעיקר על עקרונות של תכנון ביואקלימי פאסיבי, הנשען על תכנון נכון וניצול נכון של הסיטואציה האדריכלית והאקלימית ובכך מוריד מעומס מערכות המיזוג הדרושים למבנה ציבור מסוג זה בכחצי מהכמות הדרושה במבנה מוזיאון שאינו מתוכנן באופן זה. גישה זו לתכנון ירוק נבעה הן מתוך ראיה של הפרויקט כפרוייקט בר קיימא החוסך באנרגיה וממזער את הפגיעה בסביבתו והן מתוך הראיה של מוזיאון לטבע אשר פועל בסינרגיה והרמוניה עם הסביבה הטבעית שלו, תוך שימור יחסי הכבוד בין האלמנט לנוף.

מסלול המים:
מסלול המים שזור במבנה באופן מרחבי מרתק. הוא משמש כמקור תאורה טבעית דרך המים, כבריכת איגום למים אפורים, כבריכת התפלה, כמפל מים וכבריכת היקוות.
נתיב תנועת המים רווי בצמחיית גדות המאפיין סביבת גידול לחה, המשמשת לטיהור טבעי של המים האפורים המגיעים ממבנה מוזיאון המדע ומוזיאון הטבע.
מפל המים לאזור הגן החפור מהווה מוקד עיקרי במערכת המים ולאזור זה שלושה תפקידים עיקריים: מוקד משיכה אסתטי, המהווה נקודת ציון נצפת משטחי פנים וחוץ המבנה. בעת נפילת המים מתאפשר קירור מי האיגום. בנוסף במהלך נפילת המים מגובה 15 מ', המפל מסובב טורבינת חשמל הידרו-אלקטרית היוצרת אנרגיה המספיקה כמעט כדי להחזיר את המים לתחילת המעגל להשלמת סירקולציית המים.
תאורה טבעית דרך המים: נוכחות המים בחללי המוזיאון הפנימיים מורגשת על ידי החדרת או טבעי דרך הנחל הזורם על הגג. כך מתאפשרת צפייה בצמחייה צפה מנקודת מבט שונה, הסבר על בית השורשים של הצמחים ועל פעולת הטיהור שלהם.
הואדי: דרך הואדי יצרו האדריכלים מעין קניון בין הבניין וההר. הקניון מהווה אטרקציה חזותית מרשימה, משמש כבסיס למפל המים, לקיר הטיפוס, לבוסתן ושביל קליפות האבנים וכן כמקור הכנסת אור לאגפי המוזיאון השונים.

סיכום:
תכנון המבנה מונע מתוך מודעות אורבנית וסביבתית גבוהה, הנדרשת מכל עשייה מרחבית נוכחית וביתר שאת כאשר מדובר במקום שתפקידו להבהיר ולחדד את היחסים בין אדם לטבע- קשר שטיבו מורכב ובעל פנים רבות.
ההחלטה להיענות לדפוסי המרחב הקיים ולפעול לפי חוקיו תוך העצמה והמרצה של המרחב הפתוח הביאה את האדריכלים לבחור במבנה מרחף שמוביל אל שדרת המוזיאונים דרך הפארק.  במקום דופן מסחרית מאולצת, מוצעת דופן ירוקה המטמיעה ומזמינה אל הכניסות למוזיאון, לפלנטריום ולחנייה. ההתערבות באתר באמצעות פארק מובנה תיצור רצף ירוק מהגן של מוזיאון ישראל, דרך אתר מוזיאון הטבע, במעבר שבין הספרייה הלאומית שתבנה מולו ומשרד האוצר ועד לגן הוורדים שמול משכן הכנסת. כך תתהווה מערכת משמעותית- מרחב דמוקרטי המזמין את אזרחי העיר והמדינה אל המרחב הייצוגי של ישראל. בניין שהוא משא ומתן בין שדה לאובייקט עשוי לקדם, משא ומתן מרחבי בין האזרח לנבחריו.