|
לחצו על התמונות הקטנות להגדלה
|
מקורות:
העבודה שואבת את הקשריה ההיסטורים במידה רבה מרעיון ה -" ready made" ומאמנות האדמה אשר צמחה מתוך עולם האמנות של אמצע שנות ה-60. אמנות הפופ, שחגגה את השרידים של תרבות הייצור ההמוני- רהיטים ,קופסאות סבון, קומיקס- היוותה אנטיתיזה לסביבה הטהורה והמבודדת של הבד המודרניסטי. באותה רוח העמידו אמנות התהליך, אמנות המערכות ואמנות האדמה מקבילה פיסולית לבחינה המחודשת של עיקרי הבידוד והטוהר שנכרכו במחווה האמנותית. הגישות המושגיות שהתפתחו באותה תקופה העמידו בסימן שאלה את הגדרותיו המוסדיות של אובייקט האמנות ואת סמכותו של ההקשר האמנתי.אמנים מצאו חלופות לגלריה או למוזיאון באמצאות בחירה בחללים עירוניים אלטרנטיבים או עבודה באוויר הפתוח.
בעבודה זו מושם דגש על הפיצול בין תרבות לטבע. גם כנימשל ,המוזאון כסמן לתרבות והעיר לטבע וגם כצעקה על הקרע ההולך וגדל ביננו לבין כל מה שטבעי ופשוט. העבודה יוצרת קיר חוצץ המשמש כמתווך בין העיר למוזאון,בדומה למה שעושה הכיכר, אך בצורה וורטיקלית. הקיר הוא קיר מסך,בעל עומק,שניתן להקרין עליו בלילה "חומרים"שונים מתוך המוזאון אל הכיכר, סרטים ודימויים שימשכו אל הכיכר אנשים מהעיר, ובאור יום מבט מתוך המוזאון אל העיר המשתקפת בתוך "קנקלי" הקיר,ומעלה את שאלת היחסים בין המוזאון לבינה.
בעבודותיו של הארכיטקט Herzog & de meuronמופיעים "גביונים", שהם קירות של אבני בזלת שנאספו בסביבה הטבעית של המיבנה ונאגדו ברשת ברזל. בצורה דומה נוצרו ה"גביונים"של קנקלי המים המינרלים,הנאספים בסביבה ה"תרבותית" של העיר.העיר מוצפת בתוצרי "קידמה" המזהמים כל מה שהוא מעבר לסלון הפרטי שלנו. תרבות הצריכה דוחקת בנו להתקדם ,אבל לאן? הסמל העכשווי הוא ה "בר-קוד" המקשר אותנו אל הגלובלי,החזרתי,חוסר הזהות והמשמעות. הזבל, השאריות של "תרבות" זו נאגר מסביבנו כמודחק קולקטיבי המאחד את כולנו. קנקל המים משמש בעבודה כ"לבנת בניה".מדגיש את התלות שלנו בחברות המספקות לנו מים, אחד האלמנטים החיוניים והטבעיים ביותר הקיימים. בארץ אנו נמצאים בעיצומו של משבר מים, אך הדבר מוסווה וכמעט לא מורגש עלידי התושבים ה"צורכים" מים בקנקלים.
שאלת המיחזור עולה אף היא בעבודה,האם עושים מספיק? האם המיחזור כדאי?..השימוש בקנקלים הוא "שימוש חוזר" לקליפה של מוצר שאף פעם לא היתה לו קליפה,פרי של תרבות ש"התקדמה". ההשתקפות בקנקלי המים יכולה לשמש כ"מראה" לסביבה בה אנו חיים.ואולי להעלות למודעות דברים שהעדפנו לשים בצד.
|