במהלך המאה ה-20 הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין הייתה הראשונה שהבינה את חשיבות המשחק בטיפול בילדים. היא הבינה שהמשחק מאפשר גישה לאזורים הבלתי מודעים בנפש הילד ובכך פיתחה את שיטת Play Therapy . שיטה זו מאמינה שלילד יש את היכולת לרפא את עצמו, הוא רק צריך את התנאים המתאימים לכך. מטרת המטפל היא לאפשר לילד להגיע לכך והמשחק הוא הכלי.

הסטודנטית יערה נוסבוים, שעבדה בפנימייה לילדים בסיכון, נחשפה לכאב העצום הטמון בילדים אלו והחליטה כי יש צורך הכרחי בצעצוע ייעודי לטיפול בילדים המתמודדים עם קשיים. מתוך כך יצרה את ''עלמא'' - סדרת בובות טיפוליות לילדים המתמודדים עם בעיות רגשיות.

במהלך מחקרה לקראת פרוייקט הגמר הופתעה נוסבוים לגלות כי במהלך טיפולים בילדים המתמודדים עם בעיות רגשיות, שנגרמו כתוצאה מהזנחה, מחסור באהבה, התעללות פיזית, מינית או נפשית- משתמשים בצעצועים גנריים.

עם התפתחות תחום הטיפול בבעיות פיזיות ומנטליות אצל ילדים צף ועולה ההבנה כי הצורך, הן של המטפל והן של הילד המטופל, שונה ממה שיכולים לספק צעצועים רגילים המוגבלים באפשרויותיהן הטיפוליות. 
נוסבוים בחרה בובות מתוך הבנה כי הן אחת הטכניקות הנפוצות לטיפול. הן עוזרות לילדים לשחק במשחקי תפקידים עם המטפל, משקפות להם את בני האדם הסובבים אותם ועוזרות להמחיש אירועים שקרו.

לדעת נוסבוים, צעצוע המיועד לטיפול צריך להיות מחד מגוון ואטרקטיבי כדי שהילד ירצה לשחק עמו ומאידך, להיות מופשט עד כמה שניתן על מנת שהילד יוכל להכניס לתוכו את סיפורו בצורה אובייקטיבית ככל שניתן. העבודה על הפרויקט ערכה כשנה, ובמהלכה הכינה נוסבוים מעל למאה סקיצות של בובות. "בהתחלה התחלתי לעבוד על המחרטה ולראות אילו צורות יוצאות לי, ואחר כך בעזרת שיחות ועבודה משותפת עם שבעה מטפלים ופסיכולוגים, למדתי שיש בעיות כלליות זהות שבגינם ילדים הולכים לטיפול ובחרתי לאפיין את הבעיות הללו על פי מנעד הרגשות שהילד חש: פחד, כאב, חוסר שייכות, אהבה, כעס וביטחון".

השאלות העיצוביות שנשאלו בתהליך היו- איך מעצבים רגשות? ומה הופך צורה לדמות? האתגר היה מציאת את הצורות המתאימות לכל רגש ואת האיזון בין מראה פיגורטיבי לבין מופשטות צורנית. בזמן הטיפול המתקיים בחדר טיפולים, ישנן אופציות שונות לטיפול בעזרת הבובות והוא ישתנה על פי הצורך של הילד והצורך של המטפל. הילד יבחר באילו בובות לשחק, והטיפול יכול להתבסס על משחקי תפקידים בהם הילד מציג את הסיפורו. לחילופין הוא יכול לשחק לבד והמטפל ישקף לו את הפעולות שהוא עושה, או שהוא יכול לצרף את המטפל למשחק עימו. אופציה שניה היא לשחק עם כל בובה בנפרד וליצוק בה את הרגשות והתחושות שעוברות על הילד או משחק תחושתי עם הטקסטורות המרקמים השונים.

היות וחלק חשוב בטיפול הינו מגע ותחושה, החומרים מהם עשויות הבובות נבחרו בהשראת תיאוריית יחסי האובייקט של קליין. ''החלטתי לבטא את העמדות השונות שיש לילד באמצעות החומרים. עץ המשדר חום, רוגע, שלווה, ביטחון ומגע נעים וחלק'' מספרת יערה נוסבוים. '' הצורניות והטקסטורה של החלקים הגמישים, משקפים את הדחפים הפנימיים של הילד. שילוב של שני החומרים נועד לאזן בין החוויות השליליות לחוויות החיוביות. הילד יכול לבחור לאיזה חלק להתייחס - האם לכל אחד בנפרד, או לשניהם יחד. השילוב יכול אף לעזור לו להבין שגם הוא, כמו הבובות, מורכב מחוויות שליליות וחיוביות. המופשטות של הבובות מאפשרת לכל ילד מטופל לצקת לתוכן את הרגשות שהוא חש כלפיהם, כל הבובות נתונות לפרשנות שונה לפי אופן הטיפול והסיפור של הילד''.

דרך פרוייקט ''עלמא'' מקווה נוסבאום כי למטפל יהיה קל יותר להתחבר לעולמם הפנימי של הילדים ואולי צעצוע זה יוכל ולו במעט לעזור לרפא ולשפר את מצבם.