בפרויקט הגמר שלה בחרה זהבה צרפתי בלוך לדון בתופעת העומק. כמקרה מבחן בחרה במרחב העומק בשכונת בורוכוב בגבעתיים.

בהקדמה של חגי כנען  לספרו של מרלו פונטי, "העין והרוח" , מגדיר כנען את מושג העומק כ"מרחב ביניים" קדום וראשוני - "שדה קונקרטי אך סמוי מן העין, שבו, מתחולל הפלא ההופך את עולמנו לבעל משמעות ומובן". (חגי כנען, מבוא, "מרלו פונטי: מה בין העין לרוח")

כיצד ניתן להתייחס לעומק כמצב מרחבי ראשוני? כלומר לחשוב על תופעת העומק כקודמת, כראשונית, המחוללת מקום וחלל. וזאת בשונה מהאופן שמקובל לחשוב שיצירת חללים היא זו שיוצרת את העומק.

שכונת בורוכוב הוקמה בשנת 1922 כשכונת פועלים והיא השכונה הוותיקה ביותר שהוקמה בעיר ובכוונה תחילה נבנתה עם הפנים לעיר הגדולה, לתל אביב. אופן בינוי זה אפשר מחד גישה נוחה למקומות העבודה והתרבות בעיר, ומאידך שילוב של איכות חיים של השכונה. ת"א היוותה את ממד העומק עבור שכונה זו. היא הייתה מעין עומק ראשוני, עליה נבנתה גבעתיים.

לכן בחרה צרפתי בלוך לבחון את מושג העומק דרך סטרוקטורה, הנשענת על רחוב עלית הנוער, רחוב המגיע מתל אביב ומתחיל את גבעתיים. מתוכו ועליו נבנים שלושה חללים חשובים.

הראשון הוא הרחוב ההיסטורי ממנו התחילה השכונה והוא רחוב בורכוב. השני הוא רחוב כצנלסון המשמש כרחוב מסחרי מרכזי בעיר, והשלישי הוא בית הקברות נחלת יצחק המהווה חלל משמעותי בעיר. צרפתי בלוך מבחינה בין שלושה סוגי עומקים. עומק רוחבי, עומק פנימי ועומק כלפי מעלה.

את העומק ברחוב בורוכוב בחרה להגדיר כעומק רוחבי.
קולין רול ורוברט סלוצקי במאמרם "שקיפות" (Transparency: Literal and Phenomenal, Perspecta, Vol. 8. (1963), pp. 45-54. , Colin Rowe; Robert Slutzky),מגדירים את מושג השקיפות ''כתפיסה בו זמנית של מרחבים שונים'' כלומר זווית ראיה חדשה התופסת אובייקטים נפרדים בחלל החופפים את אותו חלק כדמויות המשלימות אחת את השנייה (ולא מסתירות אחת את השנייה).
כדי להסביר מושג זה הם מביאים יצירות אומנות קוביסטיות לדוגמא, את ציורו של סזאן הר סנט ויקטואר (paul cezanne mont sainte victoire 1904-6) שמשתמש בצבע מנוגד, אור וצל, שתי מערכות קווים אלכסוניים ומעוקלים מול אנכיים ואופקיים וכו' כדי ליצור שקיפות ועומק מרחבי בציור. הגדרתם לשקיפות וההבנה של הפיכת הקוביזם מדו מימד לתלת מימד כיוונו את צרפתי בלוך ליצור את הטיפולוגיה לרחוב בורוכוב . ברחוב ישנה שדרה היסטורית המרמזת על אותם מרחבים, שקט וחופש קדומים. העומק בטיפולוגיה החדשה ממשיך ומחבר את השדרה אל תוך חלל מבנה המגורים ובנוסף, תופס את חללי המבנים ברחוב כחלל אחד ויוצר "שדרה מישנית" הנוצרת לאורך המבנים.

את העומק ברחוב כצנלסון בחרה צרפתי בלוך להגדיר כ"עומק פנימי".
רחוב כצנלסון הינו רחוב מסחרי והתנועה בו מאופיינת כתנועה של "זיג- זג" של מעבר ממקום למקום, ממצב למצב.
עבור הסטודנטית, העומק הפנימי הוא תנועה של האדם המהלך בין שכבות. בכדי להבין את תופעה הזו של התנועה  השכבתיות בחנה את וילה סבואה של לה קורבוזיה שבה השכבתיות יוצרת עקרון שבו כל התנועה ממישור למישור בין השכבות של האוביקט הארכיטקטוני חושפת לא רק מבט נוסף אלה ממד חדש של תנועה במרחב האוסף את השכבות . בטיפולוגיה החדשה שיצרה השתמשה בעקרון זה של שכבתיות עם שמירת התנועה החופשית בין המישורים.

בית הקברות נחלת יצחק - את העומק השלישי בחרה להגדיר כ"עומק כלפי מעלה".
בית הקברות נחלת יצחק הינו בית קברות היסטורי שכרגע נתפס כ"חור-שחור" ,מקום שאין רוצים לגור בקרבתו. עבור הסטודנטית חלל זה הינו החלל הפתוח היחיד באזור היכול להתפרש כמרחב של גן עירוני וככניסה לעיר גבעתיים המגלה את העומק הקדום בה ומעצימה אותו. הטיפולוגיה החדשה שיצרה נועדה לשלב בין הרצון להתנתק מבית הקברות לבין העצמת החלל הקיים.
הדיון בתופעה זו נידון מתוך וילה מולר של אדולף לוס. שם תופעת עומק זו מאופיינת בתנועה עולה בין חללים הנצמדת לדופן. העומק נבנה בתנועה המתחילה מכניסת המבנה ומטפסת עם החלל לגג.
בטיפולוגיה של בית הקברות אותו ניתן גם לתפוס כגן, יצרה זהבה צרפתי בלוך דופן ציבורית. דופן זו בונה את הגן כאשר היא מהווה מעין חומה ואת דופן העיר כאשר מבני המגורים "נערמים" עליה.