בפרויקט הגמר שלו, מבקש יורי נמאנוב לשאול כיצד ראוי לשכון בערי הסְפָר, מין ערי פרזות אשר נבנו במרחבים הפתוחים שהגבול בהן אינו יציב.

שאלה זו מגלמת בתוכה שני רבדים שונים בתכלית. הראשון שואל ''כיצד ראוי'' ובכך פונה אל האתוס והכוונה התרבותית, בה בעת השני פונה ל''עיר'' - תופעה מרחבית, גשמית וקונקרטית מאד. בכדי לעמת בין שני הרבדים הנ''ל לא היה מנוס מלשאול מהו הקשר בין המימד האתי לאסתטי, או מהו הקשר בין הכוונה שמאחורי הדבר למופע שלו בעולם.

בכדי לבחון את הקשר המתואר בחר נמאנוב בעיר אריאל, ''בירת השומרון'', כמקרה מבחן. טענתו המרכזית של נמאנוב היא כי השליטה הצבאית ביו''ש משפיעה בצורה שלילית על אופן ההתמקמות של העיר במרחב ומכאן גם על המגורים.

מתוך ניתוח המצב הקיים למד נמאנוב כי ברובד האישי הבתים אינם מאפשרים סיטואציה של אירוח ארעי. העיר מורכבת מרחובות חזרתיים הבנויים מבתים צמודי קרקע אשר נוגסים באדמה ומשאירים חללים לא מוגדרים בגלל חוסר ההתחשבות בטופוגרפיה, סיטואציה המקשה על אינטרקציות חברתיות ארעיות ומתוכננות.

בנוסף, ברובד הקהילתי אין מקום התכנסות אשר יהווה מקום למפגש ושיח. מוסד הדגל של העיר - היכל התרבות, בנוי גם הוא ללא התחשבות בטופוגרפיה. מיקומו אינו מאפשר התקהלות, זאת להבדיל מתיאטראות גדולים בארץ ובעולם (לדוגמא תיאטרון י-ם או תיאטרון הבימה בהם רחבת הכניסה מאפשרת מקום מפגש חברתי).

ברובד הבין קהילתי ההתמקמות נעשית בצורה המונעת מבט אל עבר השכנים ובכך מבטלת כל אפשרות להכרתם כיישות אנושית שווה.

משיקולים ביטחוניים העיר נבתנה מאחורי קו פרשת המים - קו טופוגרפי שהוא הגבוה ביותר באותו אגן טופוגרפי וממנו ניגרים מים אל עבר הנחלים של האיזור. המשמעות של קו זה היא שמפאת גובהו, אדם הנמצא בשטח אינו יכול לראות מעבר לו אלא אם יעמוד עליו. על כן בהתמקמותה של העיר אריאל היא נמנעת ממבט החוצה.

הפרוייקט מנסה להיחלץ מן המצב המתואר על ידי הצעת חלופה מרחבית-אסתטית בכדי שזו תעורר סיטואציה אתית יותר. התחלת ההיחלצות מהקושי האתי של אריאל מתחילה מהפעולה הפשוטה ביותר המאפשרת להכיר באחרות - המבט.

פרויקט הגמר מציע שליחת מזח אל מחוץ לעיר הבנויה מעבר לקו פרשת המים, כך שתיפתח נקודת מבט אל עבר העיר השכנה - סלפית. ההכרה על ידי המבט מאפשרת מחד ליישות העירונית של אריאל להכיר באחרות סביבה ומאידך מציגה סימן אליו ניתן יהיה להתחבר בעתיד אם וכאשר סיטואציה כזו תתאפשר. הראדיקליות של ההצעה מסתמכת על תפיסת מושג ''האחר'' של הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס - תפיסה אשר מבטלת את הבקשה להדדיות ובכך מנסחת אתיקה חדשה.