בפרויקט הגמר שלה, בוחנת הסטודנטית מעין דגון את שיקומן של מחצבות נטושות ושילובן בנוף האורבאני כאזור להתחדשות עירונית.

הקדמה הטכנולוגית וההתפתחות האנושית הביאו לדרישות אינסופיות לחומרי גלם. עוצמות השינוי הנופי שיצרו פעולות הכרייה והחציבה, לשם הפקתם של אוצרות טבע, הביאו לשינוי בלתי הפיך של המרחב. לאחר סיומן של עבודות אלה ננטש המקום מכל פעילות אנושית ולרוב חדל לתפקד. רק לעיתים אנו חושבים על מקורם של החומרים שיוצרים את הסביבה הבנויה בה אנו חיים. מקומות אלו נותרים כנופים אבודים במרחב, מרוחקים, מנותקים ודוממים. אבן שאין לה הופכין.

לפי תמ"א 14ב', תכנית המתאר הארצית לכרייה וחציבה, עד שנת 2040 סך כל צריכת חומרי הגלם החזויה תעמוד על כ-1.9 מיליארד טון. זאת כתוצאה מגידול האוכלוסייה, עלייה מתמדת ברמת החיים, פיתוח מואץ של תשתיות, גידול במספר יחידות הדיור, תנאים גיאוגרפיים ומדיניים וכיו''ב. מחד, תנאים אלו מגבירים את הצורך בחומרי גלם ומחצבים מן הקרקע, ומאידך יוצרים לחצים על משאב הקרקע וצמצומו.

פעולות החציבה פוגעות בנוף הטבעי ומשאירות ''פצעים'' הנשארים לאורך שנים ארוכות ויוצרים מפגע חזותי-אסתטי קבוע. המחצבות יוצרות מפגעים אקולוגיים רבים, בין היתר פגיעה בבתי גידול של צמחים ובע''ח, היקוות מי גשמים, סחיפת קרקעות, שינוי פני השטח וכו'. מחצבות רבות אף הופכות לאתרי שפיכת פסולת. כמו כן, ישנן מחצבות הנמצאות בקרבת שטחים בנויים ואלה פוגעות במרקם העירוני. גם מבחינה כלכלית החברה והמשק מפסידים רבות מקיומן של מחצבות נטושות ומחוסר שיקומן. כל המפגעים הללו מדגישים את חשיבות שיקומן של המחצבות.
בישראל פזורות כיום כ-1,200 מחצבות נטושות, ובשנים הקרובות מספרן יעלה באופן משמעותי.
מטרת הפרויקט הינה לבחון כיצד ניתן להתמודד עם פצעי החציבה, ובתוך כך להשתמש בשטחים אלו כמנוף לפיתוח זהות והתחדשות עירונית.

כמקרה בוחן נבחרה העיר נשר, עיר שהתפתחה מהתעשייה ונותרו בה צלקות רבות כתוצאה מפעולות החציבה במרוצת השנים. בשטחה של העיר פעלו 4 מחצבות לכריית אבן גיר.
בנוסף, בעיר 2 אגמים מלאכותיים שנוצרו כתוצאה מכריית חרסית. דגון איתרה 2 מחצבות שבעיניה מייצגות את המפגעים המשמעותיים ביותר; האחת, מחצבה ''4.5 ק''מ'', מייצגת את המחצבה כפגיעה במרקם העירוני, והאחרת ''מחצבי אבן'' כצלקת בנוף.

4.5 ק"מ
המחצבה, ששטחה כ-230 דונם, ננטשה ב-1983 ונותרה עזובה בלב העיר. היא מייצגת את הפגיעה במרקם העירוני; מנתקת בין חיפה לנשר ובין המרקמים השונים בסביבה (תעשייה, מגורים, מוסדות ציבור והטכניון), מחלישה את הדרך הראשית (''בר-יהודה'') ואת הכניסה לעיר ומהווה מפגע בטיחותי. מטרת השיקום הינה שימוש בשטח המחצבה כמחבר עירוני ובין-עירוני ע''י חיבור המרקמים השונים, חיבור נשר לחיפה וע''י הכנסת הרשת העירונית לשטחי המחצבה. מטרה נוספת היא הגדרת מתחם מעורב שימושים ויצירת מוקד עירוני ובו פרוגרמה של מרכז תרבות ואומנות, מוזיאון ופקולטה לגיאולוגיה. מרכז התרבות מוקם לאורך דפנות המחצבה ואילו המוזיאון והפקולטה במגדל המחבר את קמפוס הטכניון שבמעלה המחצבה לחלקה התחתון ומטפס במקביל לקיר האבן.

מחצבי אבן
המחצבה נסגרה בשנת 2010 ושטחה כ-335 דונם. אופן השיקום נבע מכמה סיבות; מיקומה של המחצבה בלב פארק הכרמל והטיפולוגיה הייחודית של טרסות אופקיות היוו את מחוללי התכנון. כמו כן רצתה דגון להשתמש בנופים הייחודים של המחצבות בכלל ושל מחצבה זו בפרט ולנצל את העובדה שבעיר ריכוז גדול של מחצבות לטובת עידוד התיירות כמנוף כלכלי-עירוני, למצב את נשר כעיר הנהנית מתיירות מניבה בדומה ליישובים הסמוכים, ולפתח זהות עירונית כמוקד תיירותי-גיאולוגי-תעשייתי. לכן במחצבה זו תוכנן כפר נופש אשר משתלב באופן הרמוני בתוך שטחי המחצבה והטרסות.

בשתי המחצבות נעשה שימוש בטיפולוגיה הייחודית המאפיינת את המחצבות, ובחותם החציבה הייחודי שנוצר בקרקע אשר אפשר לדגון לייצר מבנים חפורים בחלקם, משחק בין חללי פנים וחוץ וחווית שיטוט ומבטים ייחודיים בין קיר האבן למבנה.