''כאפיקים בנגב''

ההכרה בחשיבותו של השטח הציבורי הפתוח במרקם העירוני, הובילה לעיסוק מקצועי וקביעת תקנים במוסדות התכנון. אולם, התקן מגדיר מידה מינימלית לשטח ציבורי כתלות בטווח שרות לנפש בלבד וכולל אך-ורק גנים ומעברי הולכי-הרגל בתוכם. הגדרתו מתעלמת מהכיכרות העירוניות והרחובות המהווים מקום מפגש ובילוי מרכזי בהוויה העירונית ומייצרת תקן אחיד של שצ"פ, שאמור להיות נכון לכל שכונה ולכל עיר. ללא קשר למיקומו העירוני, המטרפולוני והגיאוגרפי. העידר שיקולי תכנון נוספים מורגשים ביתר שאת באזורים בהם האקלים שונה בקיצוניותו. מסיבה זו, ולאור היותה עיר ראשה מטרופולינית העתידה להכפיל את אוכלוסייתה, נבחרה באר-שבע כמקרה בוחן.

בירת הנגב תוכננה לראשונה על פי מודל ''עיר-גנים'' ללא קשר לסביבתה. באופן אירוני, מודל שמטרתו הבראת העיר הותיר את באר שבע העיר הצעירה חסרת תחושת עירוניות. משלהי שנות ה-50 הוכרה הבעייתיות שבמודל הפרבור השכונתי והחל תהליך ציפוף אשר נמשך עד היום, אולם הניתוק עדיין מורגש- אורח החיים, גם בשכונות החדשות, נשאר פרברי ומסתגר.
אין בבאר שבע רחוב העונה על צרכים עירוניים של שיטוט, התבוננות ומפגש. בנוסף, פרוייקט זה מציע לראשונה לבחון כנקודת מוצא לתכנון דווקא את פרבור גניהּ של העיר. התוצאה הינה כי רחובותיה וגניה של העיר ריקים מתחושת עירוניות. שטחיה הפתוחים הם כמדבר עירוני.

בפרוייקט זה ביקשתי להאיר את מצוקת השטחים הפתוחים בעיר המדברית - בעוד עיקר הדיון סובב סביב המחסור בשטחים פתוחים בעיר, העיר-המדברית איננה סובלת ממחסור בשטחים פתוחים אלא מהיעדר איכות, מגוון וייחוד בהם, הגורר חוסר משיכה והזנחה. הנחת המחקר הייתה ששילוב תובנות וצרכים מתחומי מחקר רב-דיסיפלינרי, בסיוע הפיתוחים הטכנולוגיים הקיימים והנגישים כיום, יאפשר לשנות את מדיניות תקני השצ"פים והנחיות התכנון לכדי תכנון אדריכלי גמיש לקריטריונים מקומיים-סביבתיים רבים נוספים, ובפרט לאזורים בעלי אקלים קיצוני בשונותו.
לכן, שלב החקר כלל את מכלול השטחים הפתוחים המשמשים, או בעלי פוטנציאל שימוש, בעבור הציבור (ולא רק המוגדרים שצ"פים ע"פ העיריה). שאלות, מטרות ושיטות המחקר הסיטו את הדגש מהנחיות התכנון והתקן הכמותיות ושמו דגש על הבנת תפקידו העירוני של המרחב הפתוח הציבורי לסוגיו ועל בחינת המדדים המשפיעים על איכותו הנתפסת.
ממצאי הסקר מופו בעזרת תוכנת GIS על מנת לייצר בסיס נתונים מרחבי. בהמשך, בעזרת התוכנה, יצרתי סל מדדים ומערכת שיקלול אשר גובשו לכדי מערכת ממוחשבת המציעה בחינה אמפרית של איכות נתפסת. זאת על מנת להציע כלי תכנוני אשר, בניגוד לתקן הקיים, משקלל גם קריטריונים מרחביים-מקומיים, תחושתיים ואיכותניים.

מסקנות המחקר בבאר שבע העלו את הצורך לקרוא תיגר על התפישה התכנונית הקיימת כיום, הרואה בשטחים הפתוחים וברחובות כשתי מערכות תכנון נפרדות. כך נולד ה''גן-רחוב''.
הטמעת תכונות הרחוב בתוך הגן מאפשרת חזרה אל עקרונות הרחוב האורגני, המשוחרר מכבלי התשתיות והתקנים והמותאם להולך. שילובו עם איכויות הגן יצור מרחב ציבורי פתוח מוגדר, דינאמי ותוסס המציע עושר ומגוון מינים, פרוגרמות וחללי שהייה כאנטי-תזה למדבר הסובב.
על ידי מתן דגש על רציפות, נגישות ונוחות אקלימית הגן-רחוב מייצר אפיק תנועה אלטרנטיבי הקושר בין אזורי מגורים, שצ"פים שכונתיים, רחבות צמודות מבני מסחר, שטחי מבני ציבור וצירי תנועה ראשיים (רגליים וממונעים) לכדי תשתית עירונית המהווה מצע למפגש בין-אישי מקרי או יזום, התכנסות קבוצתית ועירוב בין קהילות שונות לפעילות פורמלית או ספונטנית.
התבוננות בטבע הסובב היוותה השראה לשזירת ''גני-הרחוב'' לכדי מערכת עירונית- כאפיקים בנגב. המערכת קוראת לצמצום, תעדוף וריכוז השצ"פים על פי קריטריונים מרחביים-מקומיים ואיכותיים אשר מאפשרת ייעול משאבים לפיתוחם באיכות גבוהה ולייחדם כערך יקר במרחב העירוני.

כאפיקי הנגב, אפיקי השצ"פים יהוו מצע לצמחית נווה המדבר העירוני.
כאפיקי הנגב, אפיקי השצ"פים יהיו נתיב של זרימה. זרימת אנשים. אפיק לעירוניות.