בין קצה לאינסוף

הפרויקט ממוקם בשכונת הדר בחיפה, ועוסק ביצירת סביבה המקדמת בריאות, ובליבה מרכז רפואי ייעודי לטיפול במחלת הסרטן. מתוך התייחסות לציריה ההיסטוריים והנופיים של השכונה, ביקשתי ליצור מרכז ציבורי חדש ומשמעותי בעיר.

רקע
1 מתוך 3 אנשים בישראל עלול לחלות בסרטן. מדי שנה מצטרפים למעגל החולים 28 אלף חולים חדשים כאשר 11 אלף איש נפטרים מהשלכות המחלה. מ-1997 מחלת הסרטן היא גורם התמותה מספר אחד בישראל.
מחלת הסרטן, על צורותיה השונות, גורמת לטלטול מערכת החיים, להרס ההביטאט המוכר ומאלצת את האדם החולה במחלה ואת קרוביו לשנות את מהלך חייהם. החולה במחלה הופך מאדם פרודוקטיבי בעל שאיפות ותוכניות לאדם הזקוק לעזרה אשר עתידו לוטה באפילה. יחסי התלות שמתפתחים משפיעים לא רק על רוחו של החולה, אלא גם משנים את מערכת היחסים שהוא מנהל עם סביבתו הקרובה. כל המצויים במערכת מעין זו חווים למעשה אבדן שליטה, אבדן תקווה ואבדן חירות. חשוב לציין, כי גם אלמנט החשיפה של החולה אל סביבתו מהווה מעמסה ריגשית.
מטרות הפרויקט
בפרוייקט אני מבקשת לתת מענה טיפולי עיקרי, משלים ולא קונבנציונלי (פיזי ונפשי) תוך שימת דגש על העלאת המודעות למחלת הסרטן ולניהול אורח חיים בריא ואמפתי. באמצעות מערכת מבננים השתולים בסביבה אורבאנית ירוקה, אשר אינם נעלמים מהעין ומייחסת חשיבות לקנה מידה אנושי, לבהירות וסדר ומאפשרת מגוון חללי ציבור המתחברים לכדי הביטאט חדש מסוגו.

מוטיבים מרכזיים בתכנון
1."הבלט של המדרכה" -  הסביבה העירונית המשתנה בלי הרף עם שעות היום היא בבחינת מעשה אמנות והיחסים הנרקמים בה משרים בטחון ותחושת שייכות (ע"פ ג'יין ג'ייקובס). על כן אין מתאימה ממנה לתהליך ריפוי ולשילוב חברתי כאשר שכונת הדר, ליבה היסטורי של העיר חיפה, מהווה תשתית מצויינת לכך. השכונה סבלה מהזנחה במשך שנים רבות ואט אט מתחילה להתעורר בזכות יוזמות פרטיות, וליצור קהילה חיפאית אמיתית מחודשת. על רקע אדריכלות מגוונת ומרשימה, פורחים עסקים קטנים, קהילות אמנים, סטודנטים ומשפחות צעירות. נוסף על הפן הקהילתי, בקשתי לתת פרשנות לשינויים האורבאניים גם באדריכלות הפרויקט, וזאת באמצעות יצירת מגוון חללים וטשטוש גבולות פנים וחוץ. עקרונות אלו, עזרו ליצור שפה אדריכלית הנקראית מזוויות שונות בצורה אחרת ומפתיעה, אך בו בזמן קוהרנטית ונעימה עבור צוות המרכז, המטופלים ומשפחותיהם והקהילה הסובבת את המרכז.
2."בין קצה לאינסוף" – המוטיב העיקרי של הפרויקט נשאב מתוך קריאת מחקרים על מחלת הסרטן ומדבר על תהליכים המתרחשים בגופנו המכילים בתוכם דואליות - מחד גיסא הם הכרחיים לקיום חיים ומצד שני מעוררים תהליכים המקצרים את חייו של האדם (האנזים טלומרז מהווה חלק אנטגרלי בשמירה על הרצף הגנטי בעת שכפול תאים, אך גם מהווה זרז להתפתחות אינסופית של תהליכים סרטניים בגוף האדם). דואליות זו הזכירה לי עד כמה החיים הם תהליך מתמשך ועד כמה אנו, בני האדם, מסוגלים לרוב לראות מקטעים בלבד מבלי להבין כי ללא אותם מקטעים, אותם "קצוות" לא יתקיים התהליך האינסופי שהוא חיינו. לידה ומוות הינם רק שני קצוות ממסע מורכב מאוד שאנו עוברים ועל כן עלינו להשלים עמם. אני גורסת כי אין להרחיק את החולי והמוות מהחיים, הם חלק בלתי נפרד שלהם ותכנון המשלב אותם בחברה יצור חברה מודעת יותר ובשל כך גם אמפטית יותר.
גם מוטיב זה קיבל התייחסות אדריכלית נכבדת באמצעות יצירת קשר רב ככל הניתן עם החוץ, בין היתר באמצעות שילוב פרוגרמתי ציבורי פתוח בשטחי האתר ויצירת מגוון חללים סמי-ציבוריים וציבוריים בתוך המרכז עצמו (לדוגמא- בתי קפה ומרכז מידע פתוח לציבור). גם מערכת חדרי ההמתנה והסירקולציה אשר הסתמכו על הליכה ממקור אור טבעי אחד למשנהו, מבקשת לתת למוטיב זה מענה אדריכלי.
מרכז הסרטן
מתוך לימוד של שלוש חטיבות פרוגרמטיות ואדריכליות שונות (בתי חולים, מרכזי תמיכה ומכוני מחקר) בקשתי ליצור מרכז רפואי חדש ומיוחד במינו. מרכז בריאותי אשר נותן תחושת חיות וחוזק. דגש רב הושם על יצירת אוירה נעימה ומקבלת באמצעות מקורות אור טבעיים, סדר ובהירות וחיבור עם הסביבה החיצונית. בנוסף, הטמעת גישות טיפוליות עדכניות המאמצות חיבור תרפיוטי עם הטבע (גני ירק, בריכות וכו') וכן מיקוד הטיפול והחללים בהם הוא מתבצע בהתאם לצרכיו הספציפיים של החולה (לדוגמא, התייחסות שונה לחדרי אשפוז וטיפול עבור ילדים כמו גם החלטה אפריורית לתכנון חדרי אשפוז ליחידים, תוך מתן בחירה אישית לטיפול בסביבות חברתיות שונות, לדוגמא הטיפול הכימותרפי המתאפשר בסביבת יחידים, זוגות ואף קבוצות במגוון תנאים).
המרכז מכיל חטיבת אבחון וטיפול, אשפוז ותמיכה נפשית וכן חטיבת מחקר. כל אלו כחלק ממערכת עירונית אחת, המהווה כר פורה לעתיד בריא יותר, מכל בחינה אפשרית.