פולי-סטרוקטורה

אני רוצה לדבר על בנייה אחרת, בנייה שמשתלבת עם הטבע ומאפשרת קיימות הן של הטבע והן של האדם.
העשייה באדריכלות בתחום האורבניזם האקולוגי ב 15 השנים האחרונות מדברת על ערים ברות קיימא שיודעות לשלב טכנולוגיות ירוקות על מנת למזער נזקים שנעשים לטבע ומנסות להכניס את הערכים שלו אל תוך הערים. אך אני מדבר על בנייה יחד עם הטבע, בנייה שאינה יכולה להיות אינטנסיבית באותה המידה אך כזאת המאפשרת לטבע שאיתה להמשיך להתקיים בצורתו הטבעית, ללא שום התערבות, ובדרך זו מרוויחה את הערכים האמיתיים והכנים שלו כשהוא לצידה.

דבר זה בא לידי ביטוי במיוחד באיזור היפה והנדיר שנמצא בצפון תל אביב ונושק לים, איזור שנשאר נטוש עשרות שנים והביא לשגשוג הטבע באיזור על אף התשתיות הכבדות שנמצאות בתוכו, שדה דב.

למה זה כדאי לנו?
קודם כל כי זהו טבע אמיתי, עצמאי, יש בו מינים רבים של צמחים וחיות (גם כאלו שאנשים חשבו שנעלמו כבר מהארץ). זה לא עוד פארק סינטטי, זאת מערכת אקולוגית עצמאית שמתחזקת את עצמה. חוויה חושית של מגע ישיר עם הטבע שקשה למצוא בימים אלו בתוך ערים.
דבר שני אני חושב שלהשארה של האיזור כשמורת טבע עירונית יש גם ערך חינוכי, כך ניתן יהיה לראות על מה ואיך כל תל אביב נבנתה, ומורשתה של תל אביב תוכל להישמר גם לדורות הבאים.
ודבר שלישי ואחרון, יש לא מעט התנגדויות של תושבים, שקמים ונלחמים על איזורי מגוריהם והטבע שלידם ולא רוצים לראות אותו נכחד. תושבים לא רוצים להמשיך יותר להיות פסיביים  לגבי בנייה ושינויי שכונותיהם ע"י קבוצות ותאגידים אינטרסנטיים אלא יוצאים להגנת שכונותיהם והטבע שבתוכן או בסביבתן.

האתר הוא בגודל של כ- 1300 דונם ובנוסף לזה מכיל כשני קילומטר של חוף ים טבעי, כ-1.45% מסך החופים המונגשים במדינת ישראל. האיזור מכיל מגוון רב של מערכות אקולוגיות ששגשגו בשל בעיות גישה לאתר במשך כ-70 שנה מבלי שום התרעבות מלאכותית בגלל תפקודו ואני חושב שכדאי לנצל את המצב המיוחד הזה ע"י הורדה של רוב תשתיות נמל התעופה של המקום, והשארה רק של מגדל הפיקוח והמסלול ההמראה לצורך שימור היסטורי לדורות הבאים, ולעודד מערכות אקולוגיות מקומיות לצמוח במקומם.

במצב כזה שבו אנו נמצאים על אתר בעל רגישות אקולוגית וחברתית גבוהה עדיין ניתן לבנות אך צריך לעשות את זה לא בטיפולוגיות המוכרות לנו אלא לנסות ולהעיז לחפש טיפולוגיות חדשות או יצירת תשתית להיווצרות טיפולוגיות חדשות.
אני מציע יצירת תשתיות בנייה, פוליסים, שעל בסיסן יקומו טיפולוגיות חדשות.
פוליסים אלו יהיו מעין רחובות מרחפים שיעברו מעל שמורת הטבע העירונית מבלי להפריע לה ועל צירי ההגעה לים (מזרח-מערב, עיר-ים), עליהן יעברו כל תשתיות ההזנה של הבינוי כגון אינסטלציה חשמל וכו' וגם יעבדו כמערכת תנועה הן להולכי רגל והן לאופניים שיחברו בין העיר והים.
הבינוי יהיה מרוכז אינטנסיבית אך ורק על בסיסן וכמותם יהיה גם כן בנוי על אותה סטרוקטורת עמודים על מנת לאפשר את הצמיחה העצמאית שלהן ושל השמורה. בשביל זה יש לחפש על פני כל השטח צירים אשר יוכלו להתחבר אל התשתיות העירוניות כגון מוקדים עירוניים קיימים, תחבורה, הן רגלית והן מונעת, וקצוות פתוחים של פיתוחים עירוניים קודמים. צירים אלו הם אלו שיכילו ויזינו את כל הבינוי.
הריכוז של הבינוי על בסיס צירים אלו ישאיר לסביבה הטבעית את שאר השטח, מספיק על מנת שימשיך להתקיים כרצונו, ובנוסף לזה יוסיף איכויות של חיים אורבניים.
כפרויקט זה בחרתי להתמקד בפוליס התחתון שלדעתי הכי מעניין בגלל המורכבות שלו ומגוון המצבים העירוניים שהוא יכול ליצור תוך כדי סינרגיה עם השמורה.