ודאות ציבורית באנרכיה עירונית

במקומות רבים כיום ניתן להבחין במקומות ציבוריים אשר נדחקים, הולכים וקטנים ואף נעלמים, לטובת בעלי הון ויזמים מגלומנים.
המנגנון הסטטוטורי אשר אמון על שמירתם אינו מצליח לשמור עליהם, בין היתר כיוון שהמערכת במקומות רבים מוכוונת רווח כלכלי.
הפרוייקט מהלך על החבל הדק שבין השאיפה לשמור על מקומות בעלי ערך ציבורי ובו בזמן לאפשר התהוות של עירוניות ספונטנית מתוך הפעלת הכוחות הקיימים המקומיים – "ארכיטקטורה למרות ארכיטקטים". 
בעיר שבה יש אנרכיה, תפקיד הארכיטקט מוגדר מחדש ורלוונטי מתמיד. הוא מגיע מהכוחות בשטח, מלמטה למטה. הוא לא מייצר משהו חדש או משתמש במנגנונים דהויים של רשויות וממסד אלא מתווה מחדש את המרחב בעזרת אותם הגורמים אשר פועלים במרחב כבר היום ומכתיבים את המציאות הפיזית.

בתוך הפעולות האדריכליות הנעות בין מתווה עירוני לפעולה ארכיטקטונית מקומית נשאלת השאלה מהו תפקיד האדריכל בשמירה על המקומות הציבוריים בעיר. בעידן של התארגנות עירונית ורנקולרית בדומה לפבלות של ריו דה ז'נרו האם האדריכל עוד נחוץ ברמה הבסיסית היומיומית לתפקודה של העיר?
לדעתי, לא מתפקידו של הארכיטקט להחליט מה נכון ומה לא,  וגם לא להכתיב תיאוריות ואידיאות תקופתיות. תפקידו הוא לקרוא את המצב המקומי הספציפי ולעזור לו להשתלב ביצירה הכוללת שנקראת עיר. שילוב המערכות והראייה הכוללת הוא המפתח בסיפור הזה.

על מנת לשמור על המרחבים הציבוריים על הארכיטקט לייצר מרחבים מאפשרים, אשר יהוו וודאות מרחבית בתוך האנרכיה וקשרי נגישות ביניהם. נקודת ההנחה הבסיסית היא שמעבר למרחבים אלו המרחב הפיזי, בעיקר הבנוי יוצא משליטת המתכנן.
לשם כך יש צורך לגייס "סוכנים", אלו הם אותם כוחות אשר מכתיבים את המציאות הפיזית העירונית. יש לבדוק מיהם אותם סוכנים, מה טווח ההשפעה שלהם בשטח ומהם הצרכים והאינטרסים שלהם. בנוסף, במקומות מסויימים אף להרחיב את מספר הסוכנים בתא שטח מסויים לכדי רשת בטחון רחבה יותר.
יחד עם זאת לפעול במס' מקומות אסטרטגיים ולשלב טיפולוגיות מן המורשת המקומית כמו חצר פנימית ושימוש בגגות, נגיעה בערכי מורשת עירונית וזיכרון מקומי.
מנגנון שכזה המגיע מן השטח ומן המציאות אשר כבר גברה על הסטטוטוריקה, יוכל לשמור על המרחבים הציבוריים בעיר ככאלו.
.