עיר בהשאלה על תחושת השייכות של התושב לעיר מגוריו והשפעותיה על יחסי האירוח במרחב

"עיר בהשאלה" מתייחס למנעד הרחב של המצבים ההיברידיים שבין תושב לבין אורח ובהתאמת מאפייני המרחב הקיים לאותו המנעד. הצעה להתפתחות מערכתית של העיר בדפוס ייחודי וקריא ובמקביל מתן לגיטימציה לגמישות בתוך אותה מערכת ומענה למשתמשים השונים במרחב העיר.

עוד מראשיתה וגם שנים רבות לפני הקמתה הייתה אילת עיר תשתיות ותעשיות. ממסחר יבשתי וימי, דרך מחצבים שונים וניצול המשאבים והעתודות הפיסיות הגלומות בה. בשלושת העשורים האחרונים התפתחה תעשיית התיירות בצורה משמעותית והפכה להיות לספק האנרגיה המרכזי של העיר. נוצרו פערים בין המצב החדש ובין המרחב המכיל אותו ומתוך כך מעלה הפרויקט כמה שאלות. למי שייכת באמת העיר? מי מרגיש בה בבית? את מי היא משרתת בראש ובראשונה? אילו מאפיינים פיסיים ותחושתיים מאפשרים לתושב האילתי להרגיש שייך למקום בו הוא מתגורר? ויותר מזה, היכן עומד הקו המגדיר מיהו תושב ומיהו אורח בעיר?  בשלושת העשורים האחרונים צץ ועלה הקונפליקט בין תושביה הקבועים לבין תושביה הזמניים של אילת. לא ניתן לעשות הפרדה מוחלטת בין אלו לאלו, שכן כ- 46% מהאוכלוסייה שוהה בעיר עד 5 שנים וכ 70% עד 10 שנים. (מידע ממסמך שר התמ"ת לשעבר בן אליעזר בשנת 2010).

אותו אתגר מקבל אינטרפרטציה בקנה מידה מוחשי, בפיתוח מבנה המשמש כמרחב מעברים עירוני נוח ומוצל  וכמו כן כמרחב המאפשר שירותים מגוונים למשתמשי העיר השונים.  המרחב החדש לוקח חלק בהתפתחות הרצפים הקיימים בעיר ועושה שימוש בשכבות פיסיות מקומיות שמעט נשכחו או שנראה היה שאבד עליהן הכלח – תיאטרון נטוש משנות השישים ומלון נטוש משנות התשעים. גם כאן קיימת אותה אמביוולנטיות: המבנה הוא מערכת מורכבת בעלת חוקיות משלה, שנקראת על ידי המשתמש בצורה ברורה אך עם זאת מאפשרת גמישות ומטשטשת את ההגדרה המוחלטת שרווחת לרוב בין פנים לחוץ, בין מה שלי, מה שלך, מה שלנו.

מעצם היות אילת היישוב הדרומי ביותר במדינת ישראל, היא הקרובה ביותר לרצועת המדבריות ומושפעת מכך בצורה משמעותית. הדבר מתבטא כמובן בטמפ'  גבוהות שאינן מאפשרות נוחות אקלימים ביותר ממחצית ימי השנה. יש צורך מהותי בפתרונות ממשיים ליצירת צל איכותי במרחב. עצים שנטעו ברחבי העיר תורמים אמנם להוספת לחות באוויר ע"י אידוי דיות ומאפשרים זרימת רוח בסביבתם בגובה הרחוב, אך לעיתים אינם מספקים צל איכותי ("טוב צל הסלע מצל העץ"). קיים צורך אמיתי במרחבי חוץ ציבוריים אשר יספקו תנאים אקלימיים אופטימליים, צל איכותי ואיתו זרימת רוח ויצירת לחות באוויר האילתי היבש. הפרויקט מציע מענה, המשלב מספר מרכיבים המספקים מרחב בעל תנאים נוחים לשימוש.

המבנה מאורגן על-ידי קירות מאסיביים, המגדירים בו שני סוגי חללים: חללי תנועה וחללי פעילות. ביניהם קיים חלל פנים חוץ המאפשר מבט דרך המבנה אל המבנה ואל החוץ ומקבל תפקיד אקלימי במעבר הרוח דרכו. המרחב לא לגמרי מוחלט וידוע מראש ומציע למשתמשיו השונים את המנעד המאפשר להם את לחוות אותו בדרכים חדשות. כיום, תושבי העיר הקבועים יותר מרגישים כאורחים במרחבים רבים משמעותיים בעירם. הפרויקט מציע רקמה מחברת בין "עיר התיירים" ל"עיר התושבים". מקום השייך לתושבי אילת ומשמש אותם באופן יומיומי כמו גם באירועים עירוניים שונים, ובתוך כך מהווה חלל פנים-חוץ בו יכולים התיירים להתארח.

בפרויקט התפתחה טיפולוגיה מבנית מרחבית ופרוגרמטית המייצרת שלביות מורכבת בין פנים לחוץ וכך מספקת תשתית גמישה למשתמשי העיר השונים. התושבים, התיירים ומה שביניהם.