הפרויקט חוקר את בת ים, ושכונת הקראוונים בפרט.

העיר ובמיוחד השכונה, כפי הנראה הופכת ממצב שלם, מצב סגור שבו לא רואים ולא נראים, לגלויה כמעט לחלוטין, כל שלב ושלב, כל תזוזה נגלה משהו אחר, חלל אחר ושונה מקודמו. העיר מארחת תערוכות בינלאומיות ובשכונה נגלות פינות חבויות שהתושבים רוצים להסתיר או לגלות.
במהלך שיטוט באתר השכונה או בעיר אני שולטת לתפיסתי בפעולה, אני מחליטה(או שמחליטים עבורי) מתי רואים ומתי לא רואים, ואת מה רואים זהו מנגנון אשר מופעל באמצעות ציר בו אני נמצאת במרכז המשפיע על פעולת הפתיחות והסגירות שלו.

שכונת הקראוונים היא שכונה בעיר בת ים  אשר ממוקמת בשולי העיר,התושבים סובלים מנידוי חברתי וממשלתי.
הנוף סביבם הינו רכבים נטושים, חיות, לכלוך, ריחות רעים וזוהמה. לאף אחד לא מגיע לחיות בתנאים כאלו. השכנים שלהם הם נחשים וחולדות. את גינת המשחקים הרסו להם והם חולקים פח אשפה שכונתי אחד.

מטרת הפרויקט היא לפתור לתושבי שכונת הקראוונים את מצוקת הדיור שקיימת במקום היום, לפתור את  העובדה שאין בשכונה דברים בסיסיים, חנייה מסודרת, תיבות דואר, תאורה, תשתיות (הכוללות חשמל בצורה מסודרת, ביוב תקין), ליצור עבורם בית מגורים שראוי לגור בו.לתת זהות חדשה לאזור, ולתושבים החשים מושפלים, שקופים ומנודים.

יצירת הזהות החדשה תתרום לתושבים ולעיר כאחד.
הפרויקט שואף לתת לתושבים תחושת זהות, שיחושו חלק מהנוף המקומי ולא שקופים או נספחים, התחושה תתבטא בתכנון המבנה עצמו. ניתן לחשוב שעיריית בת מנסה להסתיר/להסוות את שכונת הקראוונים בצמחייה, בנייני מגורים ומבנים שונים שיחביאו מן העוברים והשבים את האמת. שעדיין גם בשנת 2011, שנה בה באות לידי ביטוי מהפכות טכנולוגיות רבות בתחומים וענפים שונים עדיין שוכנת בתוך עיר שמתיימרת להיות מודרנית שכונת קראוונים חיה ונושמת. עיריית בת ים עוטה על עצמה מסכה גם בפן המוחשי שהיא מסווה את השכונה בתוך העיר וגם בפן המופשט שניתן לחשוב שאם נסתיר את השכונה בצמחייה ובמבנים השכונה תעלם.