במסגרת פרויקט הגמר במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל עסקנו, כחלק מהיחידה למגורים, בנושא דיור בר-ההשגה. בחרנו להתמקד בדרום תל-אביב בשכונת נווה שאנן ובאופן ממוקד באוכלוסיית מהגרי העבודה והפליטים, תוך ניסיון לגבש תצורת מגורים חדשה לאותן קהילות זרות.

הפרויקט עוסק במגוון רחב של נושאים החל מסוגיית דיור בר-ההשגה בפן החברתי-כלכלי, דרך חיזוק מערכת ותשתית החיים (ה,א-פורמאלית) של האוכלוסיות הזרות הנשענת על תשתית עירונית קיימת (פורמאלית) ובעיקר, בסוגיות אתיות של יחס החברה לאותם פרטים וקהילות אשר עבור רבים ולעיתים השלטונות, אינם קיימים. מדובר בפרויקט שהדגש בו רעיוני. זאת, בין היתר, מתוך ביקורת עצמית והבנה שעיקר חשיבות הפרויקט אינו במידת הישימות שלו אלא בכך שמכיר באותן קהילות ופרטים וע"י הפעולה האדריכלית מאפשר להם את טביעת הרגל הראשונית גם באם תשתנה המציאות בעתיד.

מבחינה תפיסתית הפרויקט נגע במתח שבין ה"פורמאלי" ל"א-פורמאלי". העלה שאלות דוגמת "האם ניתן לתכנן בינוי "א-פורמאלי"? (לדעתנו, לא ניתן ובחרנו להגדיר את הפעולה כתכנון "ביחס ל"א-פורמאלי"). ונתקלנו בפרדוקסים כגון "הצלחת הפרויקט היא כישלונו" היות והצלחתו תביא לדחיקת אותן קהילות מהשכונה.

תקציר הפרויקט: לאור זיהוי החצרות האחוריות (פיזי ומטפורי) כמוקד התנהלות הקהילות הזרות בנווה שאנן בחרנו להדגישן ולהפוך אותן לחזית. הדבר נעשה ע"י התייחסות לצמד חלקות (תצורה שחוזרת על עצמה בשכונה ועל כן אפשרית לשכפול) כמרחב אחד וכך לחזק את חלל החצר האחורית.

במערכת, היות והתכנון נשען על תצורה מודולארית בשכונה (ואף בעיר) מתאפשרת גמישות של כיווץ והתפרסות לפי הצורך. כמו כן, רשת זו באה לחזק את רשת החיים וההתנהלות של הקהילות הזרות באופן שמשתמש ברשת הקיימת (רחובות, כבישים, חלקות וגושים) כתשתית. כך נשמר האיזון שבין חיזוק הרשת ה'א-פורמאלית' ללא הפיכתה למשהו קבוע.

ברמת מתחם המגורים יצרנו למעשה 3 פרויקטים בשתי החלקות ע"י שימוש בבניין קיים כתשתית (מבוססת תמ"א 38), בחלקה שממול בניית גרעין מערכות מינימאלי (ממ"ד, סניטציה וכו') אליו צמודות דירות "קלות" משפחתיות (שדורשות מטבח ושירותים צמודים) ובתשתית הביניים דירות קלות אשר המערכות שלהן נמצאות בעורף גרעין המערכות. למעשה שני המבנים מממנים את הקונסטרוקציה והדירות הקלות.

במרכז המערכת נשמר חלל לשימוש קהילתי, אותו חלל מוסט מהקצב הקונסטרוקטיבי ובולט אל מעבר למערכת. כך, אותו חלל הופך ל"אבוקה" אשר מסמנת לפרטים בקהילה את הרשת (במקרה הספציפי שלנו החלל הוא כנסייה, פונקציה משמעותית שזיהינו במהלך המחקר בשכונה ושהקהילות הזרות אלתרו עבור עצמן לאור חוסר המענה מהרשויות).

רובד חשוב ביותר בפרויקט הוא הרשת הנבנית מאותן מערכות מגורים קהילתיות. אותה רשת (כמו גם המבנים עצמם) לוקחים דוגמא מהאופן בו משתמשים הפרטים והקהילות בשכונה ברשת ה"פורמאלית" כתשתית להתאמת המקום לצרכיהם. רשת זו מתקיימת "על" ול"צד" אותה רשת "פורמאלית" ומאופיינת בגמישות וביכולת להתאים עצמה לשינויים. בנוסף לאורח החיים בשכונה, מקור השראה חשוב היא ספריית גן לוינסקי הממוקמת במרכז השכונה.

העיסוק האינטנסיבי בפרויקט הביא אותנו לבלות ימים רבים בשכונת נווה שאנן, לשוחח עם אנשים, לנכוח במיסות ובאופן כללי להכיר צדדים אחרים של החברה הישראלית הנדחקים לשוליים ולהיות יותר מודעים לנושא מהגרי העבודה.