רקע
> עורק תנועה ראשי (כביש 20 של נתיבי איילון) המתעקל דרומה אל שולי המטרופולין עובר מתחת  למחלף וולפסון,  וביחד הם  מחצינים משאב רב עוצמה  –  תנועה .
משאב התנועה מקבל משנה חשיבות עקב הקרבה, המתרחשת בדיוק במיקום זה, בין מערכות תנועה חשובות ומרכזיות :
1. ממערב, שדרות ירושלים,  בה תעבור רכבת מטרופולינית  (רכבת קלה, הקו האדום של נ.ת.ע). 
2. ממזרח, תוואי כביש מס. 20, בו נבנה הקו החדש של  רכבת ישראל  לחיבור תל- אביב עם שולי     המטרופולין מדרום.

 קונטקסט  אורבני  
> הפרויקט  מיצר מסדרון בין תחנת הרכבת הקלה שבשדרות ירושלים לתחנת הרכבת של רכבת ישראל.   מסדרון תנועה זה, בין הרכבת הארצית לרכבת המטרופולינית,  מקשר מערכות תנועה מרכזיות מסוגים שונים  וברמות שונות ומיעל את הנגישות והשימוש בהן .

 שפה אדריכלית
> את קצהו המזרחי של המסדרון (בתוך מחלף וולפסון) מגדיר מסוף נוסעים – תחנת רכבת.
 מבנה התחנה עושה שימוש באלמנט אדריכלי אחד המתחיל בדופן המערבית של מחלף וולפסון (יפו) ומסתיים מעבר לצידו המערבי של המחלף בבי"ח וולפסון שבחולון . בתווך מעל לאוטוסטראדה מיצר האלמנט 'קיפול' המגדיר שני מרחבים המהווים את החללים הפונקציונאליים  של תחנת הרכבת,  האחד פונה מערבה ליפו והשני מזרחה לחולון, תוך שהוא מייצר טרנספורמציה של התנועה מגדה אחת  לגדה השנייה, מעל  'נהר התנועה' .
>  הקיפול כשפה אדריכלית מיצר המשכיות, שלמות מבנית  ומגדיר נפחים פונקציונאליים.                                                    
 
טרנספורמציה של התנועה
> מתקבלת  בעזרת  שני מעברים  אורבאניים העוברים במבנה התחנה  :
מעבר אחד להולכי רגל ומעבר שני לרוכבי אופניים. 
             
 החצנת מערכות תנועה
> אדריכלות מייצרת, בין היתר,  מרחבים סטטיים שנועדו לשרת תנועה במרחב -
במקרה של טרמינל נוסעים מוחצנים ההבדל והקשר בניהם ;
 התנועה, כתמה של הפרויקט , מוחצנת במבנה התחנה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ .