דירה בשנקין - צופה לקפה תמר

שימור פנים צריך לדעת לשלב בין שמירה על הסכימה ההיסטורית והתאמת הדירה או הבית לזמנים מודרניים ולצרכיי הלקוח. הרעיון הוא לשמור על הרוח והאופי של הפנים, אך שהאנשים החיים במקום יוכלו לתפקד בצורה נוחה בחלל. העיקרון הכללי הוא לקחת את הסכימה ההיסטורית, לזהות את האיכויות שלה, ולדעת לעשות בה שינויים בצורה מינימלית כמה שניתן, וזאת על מנת לשמור על האופי והרוח ויחד עם זאת שהתפקוד בה יתאים לזמנינו.

בכניסה לדירה מקבלת את פנינו מבואה ארוכה עם "ויסטה" (מבט) לחלון ולאור יום. המבואה נמצאת במרכז הדירה ומחלקת אותה לשני חלקים, בכל צד חדרים גדולים ומוארים. המחשבה הייתה לשמור על המבואה ועל ידי הרחבת המפתחים הקיימים לסלון ולמטבח לשמור על חוויה עשירה של ריבוי חללים תוך יצירת מבטים, פתיחת צירי תנועה, אור ואוויר.
המטבח במקור היה חלל קטן וחשוך והייתה דרישה ליצור חלל גדול שיכלול את הסלון והמטבח יחד. על מנת לשמור על הסכימה ההיסטורית של הדירה, הוחלט להרוס קיר אחד שהפריד בין שני חדרים על מנת למקם את הסלון והמטבח בצמוד למרפסת. יתר קירות הדירה נותרו מקוריים ובמקומם.

התלבטות גדולה קיימת תמיד גם בהחלטה הנוגעת לריצוף הדירה - האם לשמור על הריצוף הקיים? האם לחדש? ואם כבר לחדש, האם לשחזר או לרצף בחומר מודרני מובהק, שיבדיל בין הישן לחדש? בתחילת התהליך עלתה הצעה ליצור רצפה מיציקת טרצו בהירה, בדומה לגוון המקורי ובכך לתת אינטרפרטציה מודרנית לחומר ההיסטורי. בסופו של דבר הוחלט על ריצוף פרקט עץ טבעי, אשר מבליט את היותו אלמנט מודרני בחלל ונותן את הקונטרסט בין הישן והחדש.

בעל הדירה הביע רצון לסגור את המרפסת שכללה תריסי פלסטיק, על מנת להגדיל את חלל הסלון. מדובר במרפסת מקורה ולא מרפסת שמש, לכן המלצתנו הייתה להוריד את תריסי הפלסטיק ולהשאיר את המרפסת פתוחה לרחוב, ובכך לקבל דירה "אורבנית" הצופה לרחוב שינקין. מרפסת מקורה לכיוון דרום מייצרת מסך הצללה ומיקרו אקלים נוח לדירה. בנוסף, למרפסות ערך אורבני חשוב - בעלי הדירה הנהנים מהנוף הנשקף ממנה ואילו עוברי האורח ברחוב הצופים למרפסות הפתוחות של העיר ת"א. בכך, המרפסת הארוכה מייצרת רובד נוסף של חללים ומבטים ומעשירה את החוויה של השוהה בדירה.

אדריכל שימור צריך לדעת להביא את פנים המבנה לתפקוד בן זמננו ועדיין לשמור על האופי הייחודי והזהות של החלל. ישנו קו עדין שאדריכלי השימור הולכים עליו - בין שמירה על אותנטיות לבין התחדשות ופונקציונליות. בתהליך העבודה המרתק עולות סוגיות והחלטות קשות ומעניינות כאחד: אילו אלמנטים ישמרו על האותנטיות והאופי? אילו אלמנטים מפריעים לחיים של ימינו? על מה שומרים? מה ניתן להרוס ועם זאת לשמור על הרוח של פנים המבנה?
 
ישנם מקרים בהם נמצא מבנה ובו אין כמעט פרטים לשימור, ויחד עם זאת גם המבנה עצמו וגם הפנים שלו ראויים להתייחסות של אדריכל שימור. דוגמא טובה היא הדירה ברחוב שינקין שהאלמנט ההיסטורי היחידי שמצאנו בה היה סכמת חלוקת החלל ההיסטורית הטיפוסית של תחילת המאה ה-20. סכימות אלו נתפסות כמיושנות, אך יש בהן איכויות שנעלמו עם התכנון המודרני. מאחר ומדובר בתכנית הדירה, ישנה השפעה חזקה על הרוח והאופי האותנטי של החלל. המלצתנו הייתה לשמור על הסכימה עם ריבוי חלליה ואיכויותיה תוך הכנסת שינויים מינוריים שעזרו בהפיכת הדירה למודרנית.