הצעה לתכנון בית יד לבנים ברמת ישי, שהוגשה במסגרת תחרות

עקרונות כלליים
בית יד לבנים נמצא בנקודת המפגש של שני הצירים הראשיים של רמת ישי, בסמוך לכניסה הצפונית לישוב. התכנון המוצע קושר שני צירים אלו באמצעות מסלול חדש המגשר בין הפרש המפלסים הקיים, באופן שמשלב הצנעה והשתלבות בטבע ובמרחב הציבורי המוכר יחד עם נוכחות ועוצמה של מבנה ציבורי טעון משמעות ורגש. למסלול נקודות התחלה וסוף: הוא ממשיך את המרקם הקיים של רמת ישי אל עבר מתווה משופע המלווה את קיר ההנצחה ומסתיים בנקודת שיא המעניקה תצפית ייחודית על המבנה, על הגן ועל הישוב. שני קטבי המסלול הינם מטאפורה לקוטביות הייחודית המאפיינת את מבני יד לבנים: זיכרון העבר אל מול בניית העתיד, מוות המצווה חיים. זהו מימד ישראלי מקומי מובהק המהווה בסיס לכל ההיבטים אשר נכללו  בתכנון המוצע.
במרכז המתחם נותרה חורשת הנופלים ההיסטורית אשר נעטפה ע”י המבנה וקיר ההנצחה. שיפועו הטבעי עודן באמצעות סדרת טרסות אבן המשתפלות אל עבר רחבת הטקסים והכניסה הראשית לבנין. האגף הדרום מערבי ממשיך את הגובה הטבעי של הציר הציבורי העליון (רחוב הארז) ויוצר רצף אורבני ונופי המזמין את הציבור אל הבנין ואל הגן אשר לרגליו. הצנעת הבנין יוצרת קנה מידה אנושי המכבד את הגן ואת הבינוי הפרטי הנמוך מדרום למתחם. לאורך חזיתו הצפונית האגף מאכלס חללים דידקטיים וקהילתיים הנפתחים אל עבר חצר אינטימית ואל הגן באופן המאפשר את הרחבתם ומוסיף מימד חדש של פעילות תחת כיפת השמיים וקשר הדוק יותר עם חורשת הנופלים ואלמנט ההנצחה.
האגף הדרומי מכיל את פונקציות המנהלה והשרות של הבנין. במפלס הכניסה הוא נפתח אל עבר לובי הכניסה הראשי ומייצר המשכיות עם רחבת הטקסים והגן הממוקמים מעברו השני. האגף הצפון מזרחי מוגדר ע”י קיר ההנצחה ונתמך בו. הוא מכיל את הספריה ונמשך מעלה אל עבר פונקציות הומניות נוספות (אולם מוזיקה, הרצאות, קריאה). חזית ה"לוברים" מסננת את אור הבוקר הישיר, מגינה על הספרים ומאפשרת את פעילות הקריאה. “חלל קריאה שקוע” מלווה את הטופוגרפיה הקיימת, עוטף את המבקרים באינטימיות ומגן עליהם מפני קרני שמש ומטרדי רעש. פתחו הצפוני של האגף משקיף על הכניסה לרמת ישי ובאופן סימבולי מאיר את קיר ההנצחה ואת החללים הפנימיים הנושקים לו.     
שלביות
בתכנון הבנין וסביבתו הושם דגש רב על גמישות הביצוע. שלב א' מאפשר בניית 500 מ''ר העונים לדרישות הפרוגרמה הראשונית. שלב ב' מציע הרחבה של האגף המזרחי הנתמך בקיר ההנצחה ומאפשר הגדלת הספריה או לחילופין הוספת פונקציות תרבותיות כגון אולם מוזיקה, אולם הרצאות או חלל זיכרון עתידי במידה ויורגש הצורך להכניס את אלמנט ההנצחה אל פנים הבנין.
חורשת הנופלים
תכנון הגן מתבסס על שני עקרונות: יצירת דיאלוג עם הבנין ומנגד הקשר לנוף ולהיסטוריה המקומיים.
באופן מנוגד לבנין המטפס עם התקדמותו בכיוון הציר הצפון מזרחי, טרסות הגן מלוות את הטופוגרפיה הקיימת ומשתפלות אל עבר קיר ההנצחה ורחבת הטקסים. בדרך זו נוצר קשר הדוק בין הפעילות הטקסית הרגעית ולבין פעילויות יומיות: החצרות, רחבות הצפייה, פינות המנוחה והטיול בגן - אחד הם. טרסות הגן יוצרות למעשה תיאטרון טבעי ים תיכוני. התוצאה הינה ניצול מירבי של המגרש לטובת מרחב ירוק בעל אופי ארצישראלי מובהק בו הקיר, טרסות האבן והצמחיה המקומית הינם אלמנטים בלתי נפרדים ממימד הזיכרון וההנצחה. מימד זה מתבסס על עקרון של אינטנסיביות משתנה: עם השתפלותו של הגן על עבר הקיר, מתחזק אלמנט הזיכרון הבא לידי ביטוי בצמחיה מרווחת יותר ובעלת אופי היסטורי (שיאה בעץ הזית הסימלי אל מול הקיר) וכן בטרסות אשר הופכות עם התקרבותן לקיר לפחות מבוייתות ויותר פראיות (בולדרים).
תכנון נופי - הגן הים התיכוני
התכנון הנופי מתבסס על גן התואם את האקלים ומשקף את הנוף הטבעי המקומי. טרסות האבן מעלות קונוטציות היסטוריות של נופים פראיים ושטחים חקלאיים. צמחיית הבר הנמוכה אינה חוסמת את הראות ומותאמת לשרוד את הקיץ היבש. הגן הים תיכוני מתאפיין ב”איפוק” המעניק חשיבות למרחב הביניים תוך יצירת מתח פנימי בין המלא לריק.  את מרחב זה תופסות מדשאות משולבות באבני מדרך היוצרות רחבות לפעילות דידקטיות וקהילתיות וכן לצפייה בטקסים. 
עקרונות קיימות
התכנון שם דגש על שיטות פסיביות וחסכוניות לניצול אנרגיה. שיפועו הטבעי של המגרש ושיפוען של רמפות ההליכה על גגות המבנה מנוצלים לטובת אגירת מי הגשמים ע”י סדרת תעלות ניקוז הממוקמות למרגלותיהם. החסכון במים מתעצם תודות גם לאופיה העמיד של צמחיית הגן הים תיכונית בכל עונות השנה המקומיות. הרוח המערבית הדומיננטית  מתועלת אל חללי הבנין תודות לפתיחת הלובי המרכזי משני צדדיו ושומרת על אוורור וקירור טבעי של החללים הציבוריים. פתיחתן של הכיתות אל חצר הגן המוצלת עוזרת גם היא לשמירה על טמפרטורות נמוכות גם בחודשים החמים. אור בלתי ישיר מוחדר לבנין מהחזיתות הצפוניות (כיתות, לובי, אולם תרבות) בעוד שבחזיתות הדרומיות-מזרחיות מוקמו “לוברים” המסננים את קרינת השמש הישירה ומחדירים אותה באופן בלתי ישיר לחללי הספריה ולאיזורי השירות.