היסטוריה, פוליטיקה, ארכיטקטורה

סוגיות רבות צצות ועולות כאשר ניגשים לשיפוץ בית ערבי שנבנה בשלהי המאה הקודמת.
כיצד ניתן לגשר על הפער בין סגנון בניה מסורתי ליכולות טכנולוגיות עכשוויות? איך מביאים לידי ביטוי צרכים משתנים הנפרשים לאורך דורות רבים? עד כמה ראוי לו, לאדריכל, לבטא עצמו בתוך מסגרת כל כך מחייבת ומתי עליו לרסן עצמו? איך ניתן למזג תרבויות שונות, לשמר ולפאר את העבר, לתכנן בהווה ולצפות את העתיד…

צעד ראשון בפרויקט הייתה ההחלטה להדגיש את המהות האדריכלית הראשונית של המבנה.
משם נבעו ההחלטות העיצוביות והתכנוניות גם יחד. לגלות את הסטרוקטורה הקיימת, את הקמרונות הצולבים, את האומנות הפינתיות, את הקשתות. לגרד את הטיח ולחשוף קיר אחד "במערומיו" - קיר המספר את כל סודות הבניה הערבית המסורתית. והביטוי הפיזי של ההחלטה - חפירת מחצית המבנה והוספת גלריה תוך שימוש בטופוגרפיה הקיימת, ובכך לייצר תקרה לפונקציות המצריכות פרטיות, "ולשחרר" את הכיפה ממגעם ההרסני של קירות חוצצים.

מכוח אותה החלטה הוכתב עיצוב הפנים של המבנה, שימוש בחומרים עכשוויים כמו ברזל וזכוכית שאינם מנסים לחקות את העבר כי אם להבדילו ולהדגישו אל מול החדש. שימוש מושכל בתאורה המדגישה את כל אותם אלמנטים סטרוקטורליים שבזכותם שרד המבנה את פגעי הזמן.

פרויקט זה הכריח אותי לבחון את עמדותיי בסוגית ישן מול חדש, מהיבטים הסטורים פוליטיים וארכיטקטוניים גם יחד, העבודה כולה נבעה מתוך כבוד והערכה לתורה אדריכלית וסגנון בנייה מסורתי והרכנת ראש אל מול התרבות שיצרה אותם.