לוח השנה עבור סופרגרף 1979 הוא פרויקט היקסמות וגעגועים לתל אביב הישנה, ובמובן מסוים הוא המשך לפרויקט הגמר של מרב מירצקי במדרשה לאמנות בבית ברל אשר עסק בבניה וצפיפות בעיר הגדולה.

באותם השנים מחירי הנדל"ן האמירו ואתם מחירי השכירות בעיר. כמי שחיה בעיר הרגישה מירצקי היטב כיצד מרחב המחיה שלה הלך והצטמצם. הכסף שהיה ברשותה לשכירת דירה הספיק עם הזמן למרחבים קטנים יותר ויותר. בפרויקט הגמר הציגה פסלים קטנים ובינוניים מבטון, ברזל וספוג המדמים בניינים ומגדלים שיש בהם גם דמיון מסוים לחלקים בגוף האדם. מעין דגם קטן של עיר שבהמרוב צפיפות, הבטון והברזל חדרו לגוף האדם והפכו לחלק ממנו.

באותו הזמן גרה מירצקי בדירה קטנטנה ברחוב וייזל, בדיוק מעל בית הדפוס סופרגרף 1979. לא הייתה לה כל הכרות עם בית הדפוס מלבד הרעש שלקוחותיו עשו מתחת לחלונה.
כשלימודי האמנות הסתיימו, הנושא של דיור ואדריכלות עדיין העסיק אותה והיא יצאה החוצה להתבונן מחדש בעיר. הקסם של תל אביב הוא בראש ובראשונה האדריכלות שבה. פסיפס גדול של בניינים שנבנו במהלך שנות ה-20 בסגנון האקלקטי לצד בניינים שנבנו בסגנון הבין לאומי (באוהאוס, מודרניזם) בשנות ה-30. קישוטיות ופנטזיה לצד מרפסות מוצללות בצורות ריבועיות ומעוגלות. פעם חשבו על האנשים שיגורו בתוך הבתים ולא על הפוטנציאל הפיננסי שגלום בכל מטר ומטר.

מירצקי התחילה לרשום את הבניינים כמו תייר, ולהתבונן בתל אביב בעיניים של תייר. את סדרת הרישומים הראשונה שלה, שהם מעין ארכיטיפים של באוהאוס, הציעה לחנות מרכז הבאוהאוס בדיזנגוף והיא נמכרת שם עד היום. כאשר נדרשה להדפיס את הרישומים על גבי פוסטרים, היה לה צורך בבית דפוס. היא החליטה לרדת למטה, לשכנים. כאמור, בית הדפוס סופרגרף 1979 עובד עם אדריכלים שנים רבות ולכן כשהגיעה מירצקי עם רישומי הבניינים נוצר בניהם חיבור טבעי. בכל פעם שהגיעה עם רישומים חדשים היו משוחחים על הבניינים, על המיקום שלהם בעיר ועל יופיים.

העבודה על לוח השנה הייתה המשך ישיר של עבודה משותפת בין מרב מירצקי לסופרגרף 1979. לוח שנה דורש 13 רישומים. כמובן שאי אפשר לסכם את תל אביב ב-13 רישומים, אבל יחד ניסו מירצקי וסופרגרף לעורר את החשק לצאת לסייר בה.
על השער בניין האנייה ברחוב לבנדה שבדרום תל אביב אותו תכנן האדריכל שמעון חמדי לוי. משם אפשר להמשיך לתצפית על יפו, לעלות לנחלת בינימין לראות את מלון נורדוי שתכנן האדריכל יהודה מגידוביץ', להמשיך לרחוב אלנבי לצפות בבית הכנסת מושב זקנים שגם אותו תכנן יהודה מגידוביץ, ומשם אל כיכר המלך אלברט אל בית הפגודה שתכנן אלכסנדר לוי. מבית הפגודה אל רחוב ביאליק ומשם אל שדרות רוטשילד, לכיכר הבימה ולדיזנגוף פינת קינג ג'ורג'.
זהו לוח שנה שמתייחס לאהבה של מרב מירצקי, של מרים בואילוב ושל בנה שאול מסופרגרף 1979 לעיר תל אביב ולאדריכלות היפה שבה.