מלון בי קלאב באילת

מלון בי קלאב באילת שוכן במרכז העיר, סמוך לשדה התעופה, לתחנה המרכזית, לחנויות ולמסעדות השוכנים כולם על ציר תנועה ראשי בעיר. המבנה הוקם בשנות ה-90, כמלון איכותי, המתוכנן היטב תוך שימת דגש לתנועה האנושית בתוכו. החללים הציבוריים רחבים, הפונקציות ממוקמות נכון, ומוויטרינה רחבת ידיים נשקפים החצר ומימיי הבריכה התכולים.
השנה קיבלה לידיה רשת בי הוטלס הצעירה את ניהול המלון ובהחלטה אסטרטגית החליטה להשקיע בשיפוץ הלובי והחצר לפני תחילת העונה החמה, ובשיפוץ החדרים בסיום העונה בתום החגים. קבלנו לידינו מלון מוזנח למדי ובעיקר ריק מתוכן. לשמחתנו התכנון הבסיסי היה טוב, כך שעיקר העבודה היה בניית קונספט עיצובי ממנו ניתן לצאת להלבשת החלל וייחודו.

בניית הקונספט:
מכיוון שהמלון לא שוכן על קו החוף רציתי להביא את הים אליו. מלון בקונספט של ים זה משהו שכיח למדי, ולכן חיפשתי "ים" קצת אחר. דמיוני נדד עד לאוקינוס האטלנטי והתיישב לחופי קובה הקסומים. חופים טרופיים, ארכיטקטורה קלאסית וצבעונית, מכוניות מדליקות והרבה מוזיקה טובה.
ניגשתי לתכנון החלל, הבר ודלפק הקבלה ישבו במיקום מתאים והולם, ונותר למלא את החלל בתוכן איכותי ובפרופורציות נכונות. חלל הלובי רחב ידיים, מיקמתי כורסאות עץ גדולות, ספה ארוכה לאורך הוויטרינה בסמוך לבר, ספה בצורת ח מול הבר כדי לייצר סביבה סגורה לחוגגים הפוטנציאלים, ובמרכז הלובי מול הכניסה מיקמתי סירת דייגים, כשבזמנו לא היה לי מושג מאיפה נשיג אחת כזאת, ומה בדיוק יהיה תפקידה. התקרה בנויה משלושה ''איים'' גדולים אותם חיפיתי בעץ, ואת התקרה סביבם הפכנו לשמיים תודות להלל לזרוב שהגיע במיוחד מתל אביב להציל את המצב. עבור גב הבמה בחרנו טפט של חוף ים טרופי, לתת תחושה של עומק.

גלגולה של סירה:
פרטי ריהוט יש בשפע, שיטוטים באינטרנט, כמה ביקורים בפיק אפ בתל אביב, מעט התלבטויות והמשימה הושלה. סירה לעומת זאת לא יושבת על המדפים, מה גם שהתקציב מוגבל ולא יכולנו להרשות לעצמנו לבנות אחת כזאת במיוחד. החל מסע מחוף לחוף: כנרת, חיפה, עכו, יפו וכמובן אילת, איפה לא חיפשנו, את מי לא שאלנו... יום אחד אחד השותפים הראה לי תמונת שקיעה שחבר העלה לפייסבוק, ובתמונה סירת דייגים בחוף הצפוני באילת... עלינו על האוטו כמו זוג שרודף אחרי פוקימון וטסנו לחוף הצפוני. הגענו לחוף ומצאנו סירה גדולה מדי אפילו ללובי שלנו. רגע לפני שהתאכזבנו המשכנו להסתובב קצת ושם, מאחורי שיח ירקרק, מצאנו את הסירה שלנו. 6 מטר אורך, 2 מטר רוחב במרכזה, קלאסית, במצב טוב למעט העובדה שהפכה לפח זבל עירוני.

הסירה:
הסירה שייכת למשפחת רוקסה, ממקימי העיר אילת, היא בבעלותם כבר 80 שנה, אב המשפחה קנה אותה מהאיטלקים שעבדו באילת בשנות ה-40, כבר אז היא חבקה שנים רבות בים, היא עבדה בדייג עד שפרשה למנוחתה האחרונה לפני שנים ספורות. כלומר הסירה בערך בת 100 שנה! היו לא מעט קשיים לקנות אותה, בירוקרטיה, אבל לבסוף לאחר התעקשות אמיצה קיבלנו אותה לרשותנו, והחלנו בתהליך השיקום שלה. החלטנו להפוך אותה לספה דו צדדית, כדי שיהיה לה ערך פונקציונלי מעבר לנוכחותה המרשימה, וכך היה בעזרתו של אלי זינגי היקר, בונה סירות אילתי.

אתגר נוסף שזיהיתי בחלל היה העומס באור שחדר מהוויטרינה הגדולה. אני מאמינה כי צריכה להיות סוג של אינטימיות גם בחללים ציבוריים, והאור הרב לא יאפשר זאת לעולם. בחרתי כאן לעבוד עם הצללה לא סימטרית מעץ, הממוקמת מהצד הפנימי של הלובי, שמעבר לתפקידה כתריס, תהווה גם אלמנט דקורטיבי. בחרנו לעבוד עם עץ ממוחזר, ונעזרנו בשי דהרי הידוע כ- SHAYCLE, אומן מחזור ממצפה קציר.

גופי התאורה:
מעל הסירה תוכננו להיות מקבץ של 12 גופים. נבחרו גופים שמייצר שי דהרי, גופים אלו עשויים בלוני גז מזגנים החצויים במרכזם, צבועים בתנור, ובתוכם ניתן להתקין נורת פחם או כל נורת הברגה אחרת המתאימה. גוף נוסף נבנה ע"י פזית זוהר, הגוף ממוקם בתוך נישה קשתית, ועשוי כולו "סינסנים" שהם הענפים עליהם גדלים התמרים.

לסיכום:
גישה אקולוגית ברת קיימא מלווה אותי בכל פרויקט, אך פרויקט זה אפשר התנהלות ירוקה באופן יוצא דופן. לא נזקקנו להריסות, והעיצוב התבסס על הקיים. ריצוף שיש ותיק ואיכותי בשילוב ריצוף מצויר שהשאיר אחריו שיפוץ קודם השתלב בצורה נהדרת בעיצוב החדש, כמעט ולא הייתה פסולת במהלך העבודה, ועבודות הבינוי היו מינוריות. דלפק הקבלה חופה בתריסים ישנים צבועים בהזמנה, שוב בעזרתו של שי דהרי. חזית הבר חופתה בבמבוק שחור עבה טבעי, חזית הבר החיצוני בבמבוק חום עבה טבעי, משטחי דלפק הבר החיצוני ודלפק הקבלה עשויים בוצ'ר במבוק. ההצללה מעל הבר עשויה עץ וכפות תמרים. נבנו אדניות נוספות רבות בחצר ושתלנו בהם צמחייה טרופית, הרבה דקלים כדי להוסיף לאווירה הטרופית, ועוד.