יעל זילברצויג ואמיר גולן, שני אדריכלים צעירים, ממשרד 2b3D, ייצרו ב"מגדלי אקירוב" דירה פיסולית, יוקרתית, מיוחדת ומינימליסטית, המספקת לדייריה חלל מחיה רחב ונוח, למרות שהיא משתרעת על פני 200 מ"ר בלבד
 *
ניסינו לצאת מתוך תפיסה עיצובית שהיא פיסולית פלסטית ולתפור לתוכה בית כייפי, צעיר, המשלב בתוכו חיים של משפחה עם ילדים. התוצאה הסופית מוכיחה לדעתנו כי אין סתירה בין האמנות לבין השימושיות"
*
"לפעמים אנחנו מזיזים קירות באלכסון, לפעמים מעגלים אותם, לפעמים משתמשים בזויות של קירות נטויים, מה שמתאים לתפיסה הכוללת של הבית "
 *
 "שלב חשוב בעבודה שלנו הוא העבודה בתלת מימד ומכאן גם השם שלנו 2b3D - להיות תלת מימד"
*
"המקצוע שלנו, בסיכומו של דבר, הוא לקחת פנטזיה שלנו ו/או של הלקוחות שלנו ולהפוך אותה לממשית"
*
"אנחנו מאמינים ש'צורה לפני שימושיות', או 'שימושיות לפני צורה' הן שתי גישות קיצוניות מדי שלא עובדות"

האדריכלות הדה-קונסטרוקטיבית מנסה לבצע מניפולציות בצורה ובחלל וליצור מעטפת בניין ומערכת חללים, השוברת את האקסיומות והמוסכמות הקודמות. זוהי אדריכלות היוצרת מצב שבו אנשים המגיעים מאותם כיוונים, מפרשים אחרת את המרחב הפיזי.

יעל זילברצויג ואמיר גולן, שני אדריכלים צעירים, ממשרד 2b3D, יישמו את הרעיונות האלה, כאשר עיצבו דירה במגדלי צמרת של אקירוב. הם עשו זאת למרות מגבלות מעטפת הבניין הקשוחה והמקובלת. התוצאה – דירה פיסולית, יוקרתית, מיוחדת ומינימליסטית, המספקת לדייריה חלל מחיה רחב ונוח, למרות שהיא משתרעת על פני 200 מ"ר בלבד.
 
יש המכנים את סגנון הדה-קונסטרוקטיבי "צורות מתפוצצות", או "צורות בתזוזה" משום שנראה כאילו הצורות בקעו מתוך המבנה ושינו את המבנה שלו. על עבודתם של יעל ואמיר אפשר אכן לומר כי הם מייצרים "חללים דינאמיים", גיאומטריות הבוקעות ופורצות ממעטפת מסורתית מגבילה. רעיון עיצובי שהדהים מאוד את אלפרד אקירוב שראה לראשונה את הדירה בפרוייקט שלו ופלט בספונטאניות את המשפט שעבר לו באותו רגע בראש: "אוו... הנה 'פרנק גרי' הישראלים".

מתחילת העבודה ידעו יעל ואמיר שיהיה זה פרוייקט לא שגרתי. הלקוחות נתנו להם  הרבה חופש פעולה בפן העיצובי. היה חשוב מאוד לדיירים הצד הפרקטי של הדירה, למרות זאת, הם אפשרו ליעל ואמיר לתת מעוף לדמיונם.

כבר מלכתחילה רצו שני האדריכלים לברוח מהגריד הישר, המלבני, של הבניין. הם חשו כי יש משהו נורא "מעונב", כבד ולא כייפי בקווים הישרים, במקצב הקבוע של העמודים והחלונות ולכן החליטו לצאת מהנוקשות וה"רשמיות" ולייצר שפה הפוכה לגמרי. לפיכך, הם נצמדו לגרעין המבנה ו"עטפו" אותו במעטפת עם קווים אמורפיים. כך  שהכל קיבל משמעות שונה לגמרי.